מגוון ביקורות תיאטרון
של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.

אמנים ראויים, בני אדם ראויים

בימים אלה נתגלגל לידי עיתון מתקדם, היוצא-לאור באפריקה הדרומית. "ניו אייג'", מה-5 באפריל ש"ז, ובו מצאתי כתבה על הופעתם של שני אמני-הבמה האנגליים הדגולים שביקרו לא מכבר אצלנו, דיים סיביל תורנדייק וסיר לואיס קאסון, לפני קהל של "צבעוניים" באפריקה הדרומית. רואה אני טעם בהבאת כמה קטעים על הופעתם שם.

*

האולם של "באנטו – מרכז חברתי לנערים" ביוהאנסבורג היה מלא מפה לפה באנשים, צעירים מבתי ספר תיכוניים, מורים, אחיות, עובדים סוציאליים ומעט סטודנטים. הם לא ידעו מה צפוי להם לראות – אבל המתינו בדריכות. בהיכנס האמנים, פרץ הקהל בתשואות – כאות תודה על כך, ששני האמנים ראו חובה לעצמם לערוך הופעה לפני קהל של "לא-אירופיים".

לפני התחלת התוכנית סיפרה דיים סיביל, כי בהיותם באפריקה הדרומית לאחרונה, לפני 28 שנים הופיעו לפני קהל מעורב. על-כן החליטו שניהם בסיורם זה, כי לא ייתכן שיציגו אמנותם הפעם לפני לבני-עור בלבד.

הבמה הייתה חשופה. המסך היה קרוע בכמה מקומות – סימנים של פעולת בריונים שבוצעה שעה קלה לפני-כן. אולם אישיותם המאגנטית של האמנים כאילו שינתה את מראה הבמה מיד עם ראשית הופעתם…

למן ההוד-והדר של "מאקבת" ו"מדיאה" ועד לשירי-עם עצובים ועליזים של סקוטלאנד וויילס – הייתה זו הצגה של עונג-נפש. רבים בקהל לא ראו מעודם שחקנים על במה; אחדים מהנוכחים לא הבינו כהלכה את אשר נאמר; אך הכל חיו חוויה עמוקה.

אחר שסיר לואיס קרא שיר של בנו, שהיה טייס בימי המלחמה – על מסע של מפציצים בשמי השלום השלווים, קמה דיים סיביל ואמרה, כי טוב לדעת שאותם אנשים שהיו שקועים בלחימה עצמה, הרגישו מה חשוב לשאוף לשלום, הקהל הודה לה בתשואות-חן.

בסוף ההצגה עלה על הבמה יחזקאל מאפאלילי ואמר, כי דיים סיביל וסיר לואיס אינם מציגים לפני קהל צבעוני מתוך יחס של ירידה למטה – כי אמנות גדולה אינה יורדת ואינה מורידה את עצמה – אלא מתוך חום-לבם האנושי. שכספיר האנגלי ואבריפידס היווני שייכים לאנושות כולה; מעשה ראוי נעשה להם, בשעה שהועלו על-ידי שני האמנים הדגולים.

אחרי-כן נקראה בציבור הצהרה, שנמסרה על-ידי דיים סיביל בסיורה הקודם באפריקה הדרומית, לפני 28 שנים. היא אמרה אז: "אמנותה של אפריקה הדרומית – האמנות האמיתית – תעלה מן הגזעים השחורים. בזאת בטוחה אני. המוזיקה של הילידים, בעלת ההארמוניות המוזרות – אי אפשר להאזין לה בלי לחוש שישנו כאן כישרון, מדוכא כלשהו, שפורץ לקראת גילויו. בשעה שאנו עוצרים את האדם השחור, אנו מתנכרים ליסוד הטוב שבנו. היליד הוא עשיר בכישרון, משום שהוא עשיר במקוריות. תחושתו הנפלאה לצבע, חריפות תגובתו, מתת–האושר של נפשו –  איזה שפע יסודות של נעורים ברק ושאר-רוח עתידים אלה להביא לתוך חיינו. אנו איננו כך חכמים שנשכיל ללמוד ממנו; וכמה להוט הוא – להוט עד כדי לעורר ריגשת-לב – ללמוד מאתנו…"

*

לא חוק בל-יעבור הוא, שאמנים גדולים יהיו גם בני אדם גדולים. אבל מה טוב ומה נעים לפגוש אותם, אחד בעיר שניים באומה…