בינה לבינו לבינינו

הצגת "איש פשוט ורעשן" – בתיאטרון "זווית"

גבר אנגלי, תושב עיר-שדה, בתול בן 42, שבא לעיר-הבירה לונדון לביקור עם קבוצת ספורט מעירו, נסחף בהיותו מבוסס ל"ספורט" אחר, תוך התערבות עם חבריו – ללכת עם יצאנית לחדרה. כך מתחילה הצגת "איש פשוט ורעשן".

אחרי כן, במשך שעתיים, אנו עדים ללבטיו של הרווק הביישן המתפכח – "לחיות או לא לחיות" עם היצאנית – ואנו עדים ל"סטריפטיז" כפול-מסילה, כשהשניים חושפים בהדרגה את עברם ונשמתם ופושטים ומחזירים לסירוגין חלקים מלבושם.

את המחזה הזה – הקרוי משום מה "קומדיה", אף-על-פי שעצבות כבדה נסוכה גם על הצחוקים שהוא מעורר – מגדירים בדברי-ההקדמה שלהם המחבר האנגלי צ'ארלס דאייר והבמאי הישראלי יוסף רודן כמחזה, שלא מה שמוצג בו הוא העיקר, אלא "המומנט האנושי", כלומר: שני אנשים, הגוררים מאחוריהם עבר דאוב ונעדר-שמחה, נאחזים בהתוודעות ובהתוודות הדדית מקרית, כבקש-התקווה להפניית החיים לאפיק אחר. אם אמנם הגרעין הוא כה כלל-אנושי ונוגע לכל אדם באשר הוא – הבדידות והשאיפה לעזר-שכנגד – קשה להבין, מדוע בחר המחבר קליפה כה יוצאת-דופן כמו פגישתו של בתול בן 42 עם יצאנית מלאת תבונה והבנה. קשה להבין זאת, אלא אם נניח, שיותר משנתכוון המחבר לפתוח את אשנבי הלב, האמין כי הנושא הפיקאנטי והמגרה יפתח כהלכה את אשנבי הקופה.

*

בעלילה בת השעתיים, המתרחשת כולה מסביב למיטה ועליה, תוך הליכה לוליינית על החבל הדק שבין הגסות הנסבלת לבין הגסות הבלתי נסבלת, לא מתרחש למעשה שום דבר חדש. למן ההתחלה ברור, שקיימות רק שתי אפשרויות – הרווק ייגאל מבתוליו או ייגעל. והאופי הקופתי המגרה של העלילה משמש הבטחה, שאמנם ייגאל.

המחזה כולו בנוי על שני שחקנים בלבד. והוא מאמת את האמת הנושנה, כדברי הבמאי בהקדמתו, כי "השחקן הוא ההצגה". בתחום זה זימנה לנו הצגה זו לראשונה פגישה עם גדעון שמר כשחקן מצוין, בתפקיד הרווק הגולמני המתלבט בחדר-השינה של יצאנית. הוא היטיב למצות את כל הנימים האנושיות, הקומיות והטראגיות גם יחד, מדמות אפורה ואומללה זו, המשנסת מתניה לעמידה במבחן הגבריות.

דמות שלישית במחזה, יצחק בן-נסים, שהמחבר הקצה לה הופעה קצרה בלבד, מוצגת בצורה חובבנית ומוכיחה את האמת דלעיל בהיפוכה, דהיינו: באין שחקן, אף מקומו בעלילה מיותר.

פנינה גרי, בתפקיד היצאנית עדינת הרגש ומלאת ההבנה, נאבקה עם תפקיד שאינו הולם אותה ואשר יצא חיצוני בלבד.

*

"האיש הפשוט" שבמחזה הזה איננו כה פשוט ונפוץ כפי שטוען המחבר (הכותב שאחד כזה יושב בוודאי מאחורי כל צופה באולם התיאטרון). אך הנושא – הוא "רעשן" בהחלט, רעשן עד כדי אי-נעימות. ותיאטרון "זווית", שמאחוריו שורה של הישגים והצלחות, נתפס לזווית-ראייה מוטעית, בהיאחזו במחזה זה.