ביצוע בוגר – בהצגה לצעירים

"בר כוכבא" – בתיאטרון לנוער ליד התיאטרון העירוני חיפה.

–

התיאטרון החיפני עשה זאת: הוא שבר "מסורת" שמן הראוי היה לשבור אותה מזמן – "מסורת" שלפיה הציגו לפני ילדים ובני נוער הצגות מאולתרות בכתיבה, דלות בביצוע, "ילדותיות" ברוח. התיאטרון החיפני נהג בהצגת הנוער הראשונה שלו לפי כלל אחר לגמרי, הכלל הנכון: מה שטוב לילדים – חייב להיות טוב גם בעיני המבוגרים.

כבר בחירת המחזה מעידה על גישה זו – "בר כוכבא", מאת המשורר והמחזאי האידי-הרוסי שמואל חלקין, שנכתב במקורו למבוגרים. מחזה זה, שנכתב בראשית מלחמת העולם השנייה – תחת רושם ראשיתה של השואה, ברוח המלחמה למען חירות נגד משטר עריץ – עובד ותורגם על ידי המשורר יעקב אורלנד.

כמעבד הוסיף אורלנד למחזה כמה תוספות, על סמך מחקרים היסטוריים וארכיאולוגיים של זמננו, שיש בהם כדי לקרב את העלילה – גם מבחינת הגיאוגרפיה וגם מבחינה הלכי הרוח – לדור הצעיר המתחנך וגדל במדינת ישראל. כן חיבר המעבד שירים חדשים, שנכללו בצורת פזמונים במחזה, ובהם משתקף נופה של ארץ יהודה בטבעיות וביחס של קרבה, שלא היו אפשריים במקור האידי החוץ-לארצי. ועוד עשה המעבד מעשה ראוי לשבח: הוא הוריד את בר-כוכבא ממרומי האידיאליזציה המקודשת, והפך אותו לבשר ודם, עובד אדמה, הפועל בצורה מובנת בנסיבות זמנו, ועל כן מובן הוא גם לצופים בני זמננו.

כמתרגם, הגיש לנו אורלנד לשון חרוזים משופרת, קלילה ושוטפת, לפרקים מלאת הוד ולפרקים בעלת חן שובב, כשהוא מוסיף לבסיס של לשון המקרא והמשנה גם נדבך של לשון צברית, המתמזגת עד לבלי הכר במסכת הלשונית בכללה.

גם בתחומי העזר של אמנות התיאטרון לא ניסה תיאטרון הנוער החיפני ללכת בדרך הזולה. המוסיקה והפזמונים חוברו על ידי יוחנן זכאי והם ערבים לאוזן ומלאי רושם. התפאורה של אורי אליעז עשויה על דרך המיצוי האמנותי, שיש בו עושר של אפקטים, והיא מתמזגת עם התאורה המצויינת לערך בימתי בפני עצמו.

שמעון ישראלי, כבמאי המחזה, השכיל לשלוט על כל הבמה הגדולה כולה, במצאו גישה נכונה לכל הסצינות המגוונות – אם זאת סצינת אהבה קאמרית בין בר-כוכבא לבין פנינה ארוסתו, או שיחת רומאים במושב הנציב הרומי בקיסריה, אם זה תיאור המחלוקת שבקרב היהודים עצמם, בכיכר השוק, ואם אלו סצינות של קרב חרבות בין יהודים לרומאים. הבמאי לא נרתע מתעלולים קומיים ילדותיים, שיש להם "הצלחה מובטחת מראש" אצל הקהל הצעיר, ועם זאת לא פגע ברוח של הוד היסטורי, האופפת את ההצגה כולה.

בראש צוות השחקנים עמד הבמאי עצמו, שמעון ישראלי, שגילם את דמות בר-כוכבא באיפוק ובטבעיות, שעוד חיזקו את דמותו האגדית של הגיבור. גיורא שמאי הטיב לגלם את דמותו של האימפראטור הרומי האמיץ והערמומי, יוליוס סוורוס. נתן מייזלר היה רבי עקיבא מלא כבוד, ומרדכי בן-זאב גילם בתבונה את דמותו של מנשה, המלשין מקרב היהודים. מבין שאר השחקנים, שעשו את מלאכתם כהלכה והשתלבו במסכת משחק נאה, נזכיר את יוסף גרבר, אילן דר, רחל גלאי, ישראל בידרמן, יוסף באשי ויגאל סרי-לוי