הבלט הלאומי של סנגאל בהצגת "אפריקה הקסומה"

"אפריקה הקסומה". עולם שאין אנו פוגשים אותו בדרך כלל, לא על במות הבידור ולא על במות המחול האמנותי; עולם של יבשת שחורה, המתעוררת מתרדמתה, קולטת פה ושם צורות ביטוי חדשות ומגבשת אותן בלבוש בימתי של האדם הלבן – כזה הוא ערב הפולקלור של מחול ונגינה, המוצג עתה אצלנו על-ידי להקת הבלט הלאומית של סנגאל.

כבר עם הצלילים הראשונים הנשמעים באוזנינו, אנו עוברים לעולם זר ורחוק, המוכר לנו רק מ…סיפורי הרפתקה של בעלי-מסעות, אותם קראנו בילדותנו. תופי הטאם-טאם משמיעים צלילים מגוונים עד בלי די מבחינה מקצבית, כשהם מוחזקים בידיהם או בין רגליהם של מתופפים משורגי שרירים, שהלמות אצבעותיהם הנוקשות ואדירות-המחץ מתחרה בהצלחה בהלמות מקלות העץ.

אחרי כן עוברת לפנינו מסכת חיים פולקלורית מגוונת, כזאת שהורגלנו לראות, מבחינת תוכנה, במופעי הפולקלור של עמים אירופיים שונים – עבודת דייגים וספנים, עמל עובדי השדה, חינגה בשוק העיירה. הריקוד והפולקלור הסנגאלי, כפי שהוצג לפנינו, מבוסס במידה רבה על הקרשצ'נדו – בצליל, במקצב ובמבצע האקרובטי. מן ההתחלה האיטית, הפיוטית כלשהו, עוברים השירה והריקוד לביטויים מסוערים יותר ויותר, המתדפקים בעוצמה על אוזני הצופים ומסנוורים את עיניהם בנענועים ובטלטולים, נסוכי שיכרות של חדות התנועה.

הלהקה מורכבת מרקדנים ורקדניות צעירים, ששפע הטמפרמנט שלהם וכושרם הגופני המדהים מעוררים בהכרח הד בלב הצופה, ומצביעים על המקורות הראשוניים, שממנו ינקו עולם הג'אז והאמנות הפרימיטיבית חלק ניכר מהשראתם.