מגוון ביקורות תיאטרון
של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.

הנסיך הטורף דעתו עד-מות

"המלט" – בביצוע "אולד ויק" מבריסטול.

ביקורה של להקת תיאטרון אנגלית, המעלה בישראל הצגה שייקספירית, מאפשר לצופה הישראלי להכיר נציגות של תיאטרון נחשב במיטב גילויו לאחד הטובים בעולם – דווקא במישור הקרוב לו והמיוחד לו.

"אולד ויד" מבריסטול,תיאטרון רפרטוארי קבוע שנתמך על ידי מוסדות אמנותיים, מרבה בנסיעות בעולם – ועל כן קולע הוא בבחירת המחזות שהוא נושא באמתחתו. היטיב לעשות "אולד ויק", שהביא עמו לישראל שתי הצגות שייקספיריות, יצירות מהאוצר המופלא של הדרמה האנגלית, שנהיו ליסודות אוצר הדרמה העולמית.

בעוד שבאנגליה מחפשים, התיאטראות כל העת פירושים חדשניים להצגות שייקספיר – שאותן מעלים שם בהתמדה מרובה – מעלה "אולד ויק" לפנינו הצגת "המלט", שאיננה מסתבכת בפרשנות רעיונית, אלא מכוונת אל עלילת המחזה, פשוטי כמשמעו וטוב ש"אולד ויק" נוהג כך ומגיש לנו כעין מזון תיאטרוני בסיסי.

 

במאי ההצגה, ואל מיי, הכניס שינוי מסוים במחזה, בהעבירו את עיתוי העלילה מהתקופה האליזאבטנית אל ראשית המאה ה- 19 – מבחינת התלבושות והאביזרים, כגון כלי כתיבה, עישון סיגר וכדומה. אולם השינוי אינו חיצוני בלבד; הוא נובע מתפיסת הבמאי, המציג את "המלט" בהלך-רוח רומנטי-טרגי, תוך נטייה לא-מוסתרת למלודרמה.

שחקני "אולד ויק" משמיעים באוזנינו את הלשון השייקספירית היחידה-במינה כדרכם של שחקנים אנגליים – בשטף מהיר, כאילו בלא-איכפתיות, בדיבור "טבעי", המגלגל את פניני הלשון הנמלצת כאילו היו לשון יומיומנו. וכן יודעים שחקנים אלה את "תלבושות התקופה" ולנוע על הבמה כבתוך עולמם-שלהם. הבמאי, בסיועו של פטריק קרין, העלו תמונות מרשימות של קרבות סייף, המוליכים לבסוף ל"מצבור הגוויות" השייקספירי הידוע.

בקרב השחקנים, שהציגו משחק מקצועי רהוט אך לא מעורר-ריגוש, בלט ריצ'רד פאסקו, בתפקיד המלט – שחק רגיש ונאה, בעל אישיות קורנת, אשר הלם מאין-כמוהו את ההצגה השייקספירית בגרסתה הריגושית-הרומנטית.