מגוון ביקורות תיאטרון
של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.

למה דווקא ישן?

"הפראית" מאת ז'אן אנואי – בתיאטרון "אהל".

לכאורה, כלום יכולה להיות בחירה מוצלחת יותר ממחזה של ז'אן אנואי, מגדולי המחזאים הצרפתיים בני-זמננו, המיטיב כה לשלב – בצורה שאפשר להגדירה כ"צרפתית" בלבד – מחשבה רצינית, שפע של הברקות והמצאות בתחום העלילה והשיח, קלילות, חן ומתח? ואולם, כאשר בוחרים כבר במחזה של אנואי, למה צריך ליטול דווקא מחזה שכתב לפני 32 שנה, בהיותו כבן 23 – דבר זה נבצר מבינתי.

בחירת מחזה ישן, כשלעצמה, אינה פסולה. אולם מישגה הוא ופסול הוא להיאחז בשמו של מחזאי, שנודע לתהילה על מחזותיו המאוחרים, ולהציג יצירת נעורים שלו, שקשה מאוד למצוא בה בימינו עניין כלשהו.

גם ב"הפראית", כמובן, יש כבר ניצוץ של אנואי, ממין הניצוץ שהוליד אחר-כך זיקוקין. בתוך מסגרת פיקאנטית של "משולש" ו"מרובע", במסגרת של משפחה אחת ותזמורת-בית-קפה אחת – מעלה אנואי את דמותה של תרזה הצעירה, בת למשפחה עלובה ודוחה, שניתנת לה הזדמנות להתחתן עם "חתן אידיאלי" – אך היא, בגלל דחפים ותסביכים שדבקו בה, מכשילה את האפשרות הזאת. אך פרט למצב היסודי הזה, יש מעט מן המעניין במחזה. השיח אינו מבריק, הקו העלילתי נעדר תנופה (בסוף המערכה השנייה יש רושם שהמחזה נגמר, למרות שצפויה עוד מערכה שלישית), ודמויות-המישנה הן מקוטעות (והופעתן מתרכזת לרוב רק באחת משלוש המערכות). ייתכן, ששחקנים-וירטואוזים יכולים היו להפיח רוח חיים גם במחזה זה (לפי המימרה הישנה, ששחקן גדול יכול לעורר עניין אף אם יקרא רשימת שמות מספר הטלפונים) – אך עובדה היא, שגם בעולם הגדול לא נעשה נסיון כזה.

 

בימויו של הבמאי-האורח הצרפתי, רולאן פייטרי, השאיר את ההצגה בשיממונה האיטי והמתמשך עד בלי די.

הדמות המרכזית של תרזה הצעירה גולמה על ידי שולמית אדר. נראה לי, כי שחקנית זאת – ששמחנו לשבח אותה ב"ביבר הזכוכית" וב"ארץ רחוקה" – הפכה אותו סגנון משחק, שהנחיל לה הצלחה ראשונה, למאניירה קשוחה, שלפי שעה אין בכוחה להיחלץ ממנה. שולמית אדר חייבת בנקודה הזאת בדרכה התיאטרונית להרהר היטב בעתידה, שהרי לא ייתכן, כי תהפוך כל דמות שתימסר לידיה ליצור חלוש ושברירי, נכה-גוף-ורוח.

 

מאיר מרגלית, בתפקיד אביה של הנערה תרזה, השקיע ממיטב הטמפרמנט הקומי שלו בתפקיד, אך התוצאה היתה, שהוא שיחק כאילו ב"הצגה פרטית משלו". עמוס מוקדי, יהודה גבאי, שלום יוסף, דבורה קסטלנץ ובטי סגל, הסתובבו על הבמה ביתר התפקידים, לצד שורה של צעירים בעלי רמה חובבנית.

 

הלכנו להתענג על אנואי ונקלענו לערב משעמם וחסר טעם – וחבל.