למתענגים בעם

"המהפכה והתרנגולת" מאת נסים אלוני – בתיאטרון הקאמרי.

–

נסים אלוני, "איש התיאטרון של אנשי התיאטרון", עשה זאת שוב, כתב וביים מחזה, שמובטח לו להעמיד מעטים מול רבים; חסידים נלהבים מול שוללים זעמים; מוצאי אלף טעם ומטעם מול פוסקי דין של מהתלה שיוצרה מהתל בצופיה שרי "הללויה" על פריצת משעול חדש במחזאות העברית מול זועקי "בוז" עם רדת מסך אחרון (ואמנם, הפלא ופלא, הם היו כאלה באולם התיאטרון בהצגה בה נכחתי).

כי מחזה זה ינחיל עונג לכל מי שיודע להפיק עונג מצורה, שתוכנה משתמע גם לכאן וגם לכאן (ולפעמים ספק לאן משתמע בכלל), לכל מי שיודע לקרוא שיר בלי להבין את פירושו האחד-היחיד של כל סמל ודימוי, לכל מי שיודע ליהנות מקטע בלי לקשרו בעבותות-ברזל של הגיון פורמאלי עם הקטע שקודם לו והקטע הבא בעקבותיו.

אין זאת אומרת, כלל וכלל לא, שהמחזה "המהפכה והתרנגולת" הוא מסתורי או בלתי-מובן. נהפוך הוא, כל דיבור וכל קטע-עלילה ברורים ומובנים בו בתכלית. שני פושעים, גנב קטן ורוצח גדול, בורחים מבית-כלא דרום-אמריקני, נקלעים לאי בריטי נידח ומבודד ומשומר מימים ימימה, שהבידוד חולל בו סדרי חיים משונים מאד – ודומים עד-מאד מבחינות שונות לסדרי החיים בכל מקום – והם מבצעים שם מהפכה, הנכשלת לבסוף מחמת מריבה בת עשרות שנים בין שתי המשפחות הגדולות של האי על … תרנגולת שרמסה לפני שמונים שנה ערוגה של תות.

עד כאן, הכל חלק ומובן. אנו נקלעים לתחום בלתי-ברור רק בשעה שאנו שואלים את עצמנו, מה ביקש אלוני לומר כאן מתחיל "חידון כבקשתך" שמספר תשובותיו כמספר המשיבים. שקר ההפיכה והבל המסורת? סאטירה על הפרובינציליזם המנוון? עוצמתו המהפנטת של כוח-הזרוע והשפעתו המסנוור של מנהיג האומר דברו בשירה? שינוי סדרי-בראשית של החברה עומד על כרעי תרנגולת ונופל בגלל עוף שראשו נפלק לפני קרוב למאה שנה? ניתוח לגלגני של המעבר מתלות לעצמאות, תוך מתת ייסורי-שוטים-ועקרבים למוסדי ארץ כגון הנשיא, הכומר והקונסטיטוציה?

כל זה ועוד ועוד: איש איש יכול להמשיך בהעלאת השערותיו ודעותיו משלו ואני אסתפק בהצבת סימני השאלה מאחוריהן …

אלה המוכנים "להסתכן" באמנות מודרנית זו, עתידים לראות עבודת-בימוי תוססת ומבריקה (של נסים אלוני), תפאורה ותלבושות מעשי-ידי-אמן (של יוסל ברגנר), מוסיקה מצויינת (של גארי ברתיני) ומשחק בעל רמה גבוהה של צוות גדול (אברהם חלפי ויהודה פוקס בתפקידים הראשיים, ולצדם – אברהם בן-יוסף, מרים ברנשטיין-כהן, דבורה קידר, אסתר גרינברג, מיכאל גור, ניסן יתיר, משה חורגל, עודד תאומי, מרגלית סטנדר, אילנה אלוני, עדו מוסנזון, ועוד ועוד).

נסים אלוני, המפגין את ברק כשרוני בכל קטע וקטע, הגיע במחזה זה לדרגה גבוהה יותר של משמעת יצירתית מאשר ב"בגדי המלך" וב"הנסיכה האמריקאית", אותם כתב לאחרונה, אם כי הוא נמנע עדיין מלכוון את הדברים הפורצים ממנו כמעיין המתגבר לתוך מסגרת רעיונית ברורה. אך נראה, כי שלושת מחזותיו האחרונים מקרבים אותו לכך, והמעטים (יחסית) הנהנים ממנו – יהיו לרבים.