מאמץ מיותר

"מר סלון יקירנו" – בתיאטרון "אהל".

המחזה "מר סלון יקירנו" מאת המחזאי האנגלי ג'ו אורטון, בן 32, הוצג לראשונה באנגליה אשתקד, ובאותה שנה זכה, כפי שקראנו בתוכניה, בפרס הביקורת הבריטית. מאז הוא מוצג בארצות שונות, ועם פתיחת העונה הזאת, ממשיכה ומספרת התוכניה, שמעלים אותה כ- 16 תיאטראות ברחבי אירופה. ואף על פי כן, איננו יכול להבין לשם מה דרוש היה להעלות את מצבור הלכלוך הסחי והניוון הזה על במת תיאטרון ישראלי.

במרכז המחזה עומד סלון, צעיר משולי החברה האנגלית, יתום שימי נעוריו עברו עליו בבית היתומים, והוא הגיע בגילגוליו עד לרצח, שהמשטרה לא פיענחה אותו. הוא בא לשכור חדר אצל קטי, אישה בודדה כבת 40, אינפאנטילית וקצת נימפומאנית, המכניסה אותו תחת כנפי חסותה ומיטתה. אחיה של קטי, אדם הומוסקסואל שהצליח בעסקיו והתעשר, מנסה למשוך את הבחור הצעיר בפיתויים שונים אל עצמו. וסלון, שהסתבך בינתיים במעשה רצח נוסף, מוכן להציל את עורו על ידי היענות להצעותיהם של שני הצדדים גם יחד.

שתי המערכות הראשונות של המחזה היו בעיני משעממות. פה ושם מבצבצת בהם ביקורת על החברה וסדריה, על איצטלת ההגינות החברתית כלפי חוץ, המכסה על צביעות וסטיות מבפנים, על חברה המצמיחה מין סלון כזה, שאנוכיותו התמימה-כלשהי גובלת באבדן כל צלם אנוש. רק במערכה השלישית, כאשר מבשיל הקונפליקט בין האח והאחות, שני הבעלנים על חסדי הדייר הצעיר, ניתנת תנופה דרמטית ל"קומדיה שחורה" זאת, שצחוקיה כה מעציבים ומבחילים.

∗

זכה מחזה זה ב"אהל", שבויים בידי הבמאי האורח האנגלי פטריק דרומגול – אמן, היודע את מלאכתו על בוריה, מקיים מקצב חי בלתי פוסק והעמדת התמונות וממלא… דמויות המחזה את כל מרחבי הבמה ואביזריה.

בהדרכתו של דרומגול העלו בפנינו ארבעת השחקנים משחק-צוות מצוין, שלא לעיתים קרובות אנו זוכים לראות כמוהו.

טובה פרדו, בתפקידה של קטי הילדותית-בבגרותה ותאוותנית-בבדידותה, שיחקה על כל המיתרים האפשריים של הדמות התמוהה הזאת, למן ההצטעצעות התינוקית ועד לשברון-הלבב הטרגי, כשהיא נאמנה, יותר משאר דמויות ההצגה, לאופי ההולם "קומדיה שחורה". עודד תאומי, בתפקידו של סלון, היטיב לגלם את התעייה בשבילי מלחמת-קיום במרפקיים אלימים, מלחמה שהוא מנהלה בתום-לב כביכול, משום שהעולם המאוס הזה, הנקנה-ונמכר הוא העולם היחיד המוכר לו, עמוס מוקדי, בתפקיד האח המצליח והסוטה אדי, גילם בצורה חלקה את הדמות החלקלקה של גבר, הרואה עצמו כמגן על עמודי המוסר של החברה, שביניהם הוא מוצא כוך-סתר לסטיותיו שלו. ישראל סגל, בתפקיד אביהם של קטי ושל אדי, השלים את הקווארטט במשחק נאה ומשכנע.

המחזה תורגם לעברית שוטפת בידי תרצה אתר והוצג במסגרת תפאורה פונקציונאלית הולמת של ג'ו קרל.

∗

ייתכן, שהבעיות החברתיות, המועלות במחזה זה על קצה המזלג, ובעיית הסטיות המיניות, הן בעלות תוקף באנגליה והן-הן שהנחילו שם הצלחה להצגה הזו. המאמץ הכרוך בהעברת המדמנה הזרה הזאת לבמה ישראלית נראה לי, למרות הביצוע המוצלח, מיותר.