נצנוץ לסירוגין

"קומדיה שחורה" מאת פיטר שאפר ב"אהל".

יד המקרה היא, כי שבוע ימים אחרי שראינו מחזה מונומנטאלי של פיטר שאפר, "המצור המלכותי של השמש", בתיאטרון חיפה, הוצג לפנינו בתיאטרון "אהל" מחזה אחר של אותו מחזאי – קומדיה מבריקה הקרויה "קומדיה שחורה".

לפני ה"קומדיה השחורה", שהינה מחזה קצר, מוצג מערכון של פיטר שאפר, הקרוי "שקרים לבנים". זהו מערכון בעל עלילה בנאלית, שבו באים שני צעירים, המתחרים על חסדיה של נערה אחת, לשאול את עתידם אצל מגדת עתידות. מערכון זה הוצג בצורה שעממנית בתכלית על ידי חיה שרון, שבפיה מונולוגים ארוכים, ועל ידי ניקו ניתאי ופנחס גולדברג, בתפקיד חברי להקת זמר, שהבמאי גדעון תמיר סבר, כי איפיונם מתמצה בנענועי עכוז ונקישות אצבעות.

החלק השני של הערב, שהוא המרכזי, בנוי על הברקה תיאטרונית מקסימה: התעלול נעוץ בכך, כי בשעה שהבמה שרויה בחושך, נוהגים השחקנים כאילו היה אור, אך כמעט ההצגה כולה מתנהלת "בזמן קצר חשמלי" – ואז יש אור מלא על הבמה, והשחקנים מגששים בעיוורון באפילה הכביכולית. התחבולה הזאת פותחת פתח לאין-סוף של מצבים קומיים, התנגשויות בלתי-צפויות וסיטואציות שיגעוניות.

אולם "הקומדיה השחורה" אינה רק צרור של הזדמנויות ל"סלפסטיק" – יש בה גם מחזה. מסופר בו על פסל מודרניסטי צעיר, המסתבך בבת אחת עם שתי בחורות, עם אביה של אחת מהן, עם זוג שכנים, מצפה למיליונר שיבוא לקנות את יצירותיו – וכל זה בחשיכה המבולבלת של הקצר החשמלי. אפשר לומר, שהעלילה הפנימית של המחזה היא טרגית – מכל מקום, מבחינת גורלו של האמן האומלל – בעוד שהעלילה החיצונית, הנראית לעין, היא מצחיקה בסגנון מטורף, ולכן הולמת היצירה את שמה – "קומדיה שחורה".

המחזון "קומדיה שחורה" מעורר גלי צחוק, אבל אך ורק בגלל המצבים הקומיים הקיצוניים, שהבמאי גדעון תמיר העלה אותם, כמצוות המחבר. הצד השני של העלילה, הצד הטרגי, הלך במידה רבה לאיבוד, בעיקר בגלל חולשת המשחק. השחקן היחיד שהבריק במחזון זה היה ניקו ניתאי, בתפקיד השכן, שהעלה דמות טרגי-קומית, רבגונית ומשעשעת – וכך הדגים לנו מה היה קורה, אילו שיחקו כולם ברמתו. חיה שרון היטיבה לגלם את השכנה הנמשכת אל הטיפה, העיקר בקטעים הלא-דיבוריים. אריאל פורמן, בתפקיד הפסל הצעיר, גילם דמות חיננית. שתי הצעירות המתחרות על חסדיו, גולמו על ידי נעמי פרוינד והייזל קאר. בתפקיד קולונל שיחק יהודה גבאי.

התפאורה של עמיקם תורן היא פשוטה ודלת רושם. התרגום של רחל אורן שופע העתקי אנגליציזמים, שהיא לא טרחה להעבירם לכלי לשוני עברי באמת.

"הקומדיה השחורה" היא פנינה מבריקה של היצירה התיאטרונית, בהצגתה ב"אהל" היא מנצנצת – לסירוגין.