עוד פנינה במחרוזת

"בוסתן ספרדי" מאת יצחק נבון תיאטרון "בימות".

התופעה נהפכה כבר למעין מחרוזת בחיי התיאטרון שלנו: הצגות בנוסח של מחזמר' >הודיות שורשיות,שאובות מן הפולקלור ומן ovan משוחלות ומזומרות" בעברית בלשון עממית אחרת. זה התחיל בשידי המגילה של איוגיק מאג, נמשך ב"איש חסיד היה" (בהפקת בימות) ואחרי כן ב שירי החומש; "בעת נוספה " עוד פנינה למחרוזת הזאת — הצגת בוסתן ספרדי,"מחזמר " עממי מהווי העדה הספרדית מחבר הטקסט, חבר הכנסת יצחק נבון, מונה בדברי הקדמהו את עושר המקורות של יהודי ספרד, על פזורותיהם בבולגדיה,בתורכיה,ביוון,ביוגופלאוויה, בהולאנד…באין אפשרות טכנית להתמודד סם חומר כה עשיר ומגוון במסגרת אחת,בטל לעצמו המחבר כציר משפתו. ספרדיה בירושלים,בדור הקודם,ושזו על הגזע החסון הזה הוטים של עלילה' וסיפורים ושירים ומעשיות.היחד,זאת ההלטה נבונה — כשמו כן הוא — לרכז את הכתוב והמסופר והמזומר סביב ציר אחד,אחיד גם מבחינת ההווי והאופי שלו,להתפשט על פני המרחבים של ה־ פזורה הספרדית,אלא להסתפק במשפחה הירושלמית.כד הובטח מיד מגע עם הצופה הישראלי המצוי,ועס זאת,גם במסגרת הזאת, היתד, אפשרות להכניגז בני־גוון שונים, בלי לפגום באחידות הארץ-ישראלית והים־תיכונית.

מבחינת הרוח השורה על ההצגה כולה,המיקצב והעיתוי,המעברים חחלקיפ והגוי הכללי,מורגשת היטב ידו של הבמאי המנוסר.והמחונן יוסף מילוא.הוא

י עשה את מלאכתו ברוב יידע ובאהבת החומ של הנושא,כשהוא מתאם וממזג את עבודתם של שורה שלמת של יוצרים : יצתק לוי,שהביא את לחניו מתוך החזנות הספרדית והרומאנסות;יצחק גראציאני,שיצר עיבודים מוסיקאליים ערבים לאוזן;משה גיורא,שהעתיק לעברית • חלקה ונעימה שירים ופזמונים משפת לאדינו;ושלמה ויתקין,שבנר. תפאורה ססגונית ונחמדה בסגנון של פרימיטיביזם מצטעצע,שבה העלה בקווים אופייניים את סימני ההיכר של שכונה יררשלנוית. צוות השחקנים ביצע את משימתו על הצד הטוב ביותר,בכשרון ובחן — בזמרה,במשחק ובסיפור.בלט מכולם אברהם מור,שתפקידו הראשי היד,כעין מנחת,יליד השכונה הירושלמית,החוזר אליה בימי בגרותו ומשחזר לנגד עיניו שלל התרחשויות מימי ילדותו.אברהם מור הוא שחקן רב־גוני,שרצינות וצחוק, דיבור וזמר,מעוצבים על ידו בטבעיות משכנעת,כשהוא משנה דמות מרגע לי רגע,לובש צורה ופושט צורח.דבקה רז מגלמת בדיד,תוך הדגשת הצד הזמ־ רתי,את דמות אם ד.מש_0חה,ובסיפור עלילתי אחר אח דמותה של צעירה ירושלמית,בזמרה ובהופעה שובות את הלב.

אלברט כהן יוצר גאלריה של דמויות זעירות,ביכולת קולעת של איפיון ב- מימיו לשמאל,למעלה : וגקה וז,אברהם מור*,רוך _נרקין למטה : מיכל נדיגי,דידו אלוזרר,אתי גרומס,אלניט »_חן

קווים מעטים,ובחוש הומור שאינו מח־ טיא.אתי גרוטאס ידעה לנצל ניצול בימתי יאות את השילוב של גוף שופע ופנים בעלות־הבעה,במיוחד בתפקיד האומללה שאף אחד לא רוצה להתחתן

"

אתה,"וכן בתפקיד הכלה שמסיבת כלו־ לותיה מתקלקלת.מיכל נדיבי,דוד אל־ הרר וברור וארקין — שלושתם מוסיפים, איש איש כפי אישיותו,למסכה הקוסמת של הערב הזד..  שיר ערש לתינוק בעריסה,אזעקת התושבים ל"סליחות" בטרם שחר,דברי מוסר של אב לבניו,חיכוכי בעלים ונשים,ניחושי הכמים ומכשפים,פרשיות של אהבת ושידוכים וחתונות — אלה ועוד כהנה וכהנה מעשיות,הקודמות עיר וגידים בערב זה,ערב של מיפגש עם ימי דור קודם,שתיוניותו העזר.ורבת הניחוח לא פגר.גם כיום הזה.