פרשת הדרכים של המחר

"מארקי" – נפתלי נאמן – תיאטרון זוית.

איש תיאטרון מובהק מחו"ל, שעשה זמן מה בישראל, ותוך כך הקדיש תשומת לב רבה למחזות הישראליים המוגשים להצגות בתיאטראות, הכיר באוזני הערת סיכום, כאשר שאלתיו על דעתו: "מדוע מנסים כולם לכתוב על התוצאות – מדוע לא כותבים על הסיבות?"

נקל להבין לרוחו של מחזאי ישראלי צעיר או מתחיל, הקורא ממיטב המחזאות של ארצות בעלות מסורת תיאטרונית רבת^–שנים, מחזות מסובבים ומפותלים מבחינת הנושאים ומבחינת טכניקת הכתיבה – והוא משתוקק לעשות כמותם. הוא רוצה לכתוב מחזה, שממנו יתקבלו לקחים היסטוריים וסוציאליים ופסיכולוגיים, על רקע הבעיות הרבות כל^–כך והמגוונות כל כך של המציאות הישראלית. אולם מסתבר, כי השאיפה להדביק בבת אחת את הרמה ואת העומק של מיטב המחזאות הזרה, גוררות לרוב כשלון. ומוטב – כמי שאמר אותו מכר שלי מחו"ל – "לכתוב את העובדות".

כך נהג המחזאי המתחיל נפתלי נאמן, שאת מחזהו החביב "מארקו" ראינו בימים אלה בתיאטרון "זווית".

נפתלי נאמן לא ניסה לפתור בעיות חובקות עולם, לא ניסה להיות "אוניברסאלי", לא ניסה לומר בעת ובעונה אחת דבר^–והיפוכו, לא חיפש סמלים גלויים או נסתרים – אלא כתב על נושא שאותו הוא מכיר היטב ממגע אישי, בלתי אמצעי, ועל כן הכתיבה והנושא משכנעים, מתקבלים על השכל וגם נוגעים ללב.

המחזה "מארקו" הוא מחזה מובהק של הווי, בעל עלילה פשוטה ואף תמימה – אך הצלחתו הגדולה, והפתעתו הגדולה, היא בכך, שהוא אינו משעמם אף לרגע, שהוא אינו נהיה באנאלי ושחוק, למרות הנושא והסביבה היומיומיים, וזאת כנראה הודות לאמיתות האיתנה של דמויות העלילה המצומצמת, שבה מטפל נאמן – נאמנה.

נאמן נוטע את עלילה מחזהו – בשיח חי, פיוטי ומשובץ בהומור – בעיירת עולים גלילית. הדמויות שבמחזה מבטאות בעצם קיומן את בעיית קיומה והתפתחותה של עיירת עולים: "חכם" דנינו הוא נציג הדור הישן של עולי מארוקו, אדם שלא ישתנה עוד, שלא יפשוט עוד את ה"ג'לביה" שלו, למרות התמורות המתחוללות סביבו. לידו נראית בתו מדלין,___(מחינוך בית ההורים) והחדש (מהשפעת הסביבה) משמשים בה בערבוביה, והיא מגששת ומחפשת את אושרה בעולם הקטן שלה. לצדם מופיע מרקו, צעיר מעולי מרוקו, שעבר כבר את "בית הספר" של שירות בצה"ל והוא לא ידמה עוד לעולם לאבותיו; הוא מחפש את "העולם הגדול", מוצא את פרנסתו בים, מכיר מסעותיו ערים רבות ונשים רבות; והוא שינה את שמו לשם בעל צליל עברי "מודרני", אך נחבט ונחבל קשות שוב ושוב בכל פרשת דרכים של החיים, שבה מצטלבת דרך העבר שלו עם הדרך המעורפלת של עתידו. את המעגל משלימה דמותה של צעירה תל^–אביבית, שבתור חיילת היא נשלחת להוראה בעיירת העולים הגלילית, והלך המחשבה השטחי והפשטני שלה משמש רקע (ליווי, להרגשת עומק סבלם של בני אדם, התלויים בנקודת^–מעבר בין שני עולמות).

שמואל עצמון ביים את המחזה הפשוט – שבמרכזו "המשולש" הרגשי של מארקו, מדלין והמורה – בימוי שיש בו עידון ורגש, והסתגל כיאות לאווירתו ולאופיו של הכתוב.

התוצאה המוצלחת שנתקבלה בהצגה זו באה גם במידה רבה הודות למבצעי השחקנים, כפי^–שעלו בהדרכת הבמאי בסגנון משחק ישר וכן הצטיין יוסף שילוח, שגילם את דמותו של מארקו – העליז ביסודו, המחפש והמתאכזב – בקווים פשוטים, אבל מלאי חיוניות ועמימיות. רחל לוי, בתפקיד מדלין, הצליחה לנסוך משמעות בשתיקות הנוגות שלה וגילמה דמות שיכולנו להבין ללבה.

זיווית, בתפקיד המורה^–הנערה התל^–אביבית בעיירת העולים, ציירה בקווים חריפי^–אופי ומלאי חן^–וטמפראמנט את דמותה של צעירה שטחית ופתיה, המתגנדרת בתרבותיות חיצונית גבוהה בעיני תושבי העיירה: קלות דעתה הטבעית "מפוצצת" את המשולש ומבהירה למארקו היכן הוא עומד, בשעה שהוא נוכח לדעת, כי למורה, שהוא מחזר אחריה בחרדת כבוד, ידיד קבוע^–למחצה, קצין צה"ל צעיר המבקר אצלה בלילות פנויים מסיורים. דמות המגולמת בצורה מרופרפת על^–ידי דוד זינגר.

את העולם שהולך ונעלם מגלם יוסף לוי, בדמותו של "חכם" דנינו, בעל בית קפה בעיירת העולים – והוא עושה זאת במקצב איטי יאה של כבוד עצמי, במבטא מזרחי שלא יימחק וברוח פילוסופית של חכם בא^–בשנים, שאינו מועט בישן אבל רואה בעיניים פקוחות את החדש המתחולל לנגד עיניו.

התפאורה והתלבושות של המחזה צויירו בידי עמירם שמיר, בסגנון ססגוני ואווירתי, תוך הסתגלות לממדים המצומצמים של הבמה.

"מארקו" הוא מזה שנעים לשמוע אותו, בגלל האמת הפשוטה וההומור השזורים בו, הצגה שנעים לראותה, בגלל המשחק והבימוי הטובים