מגוון ביקורות תיאטרון
של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.

פרופ’ יוסי יזרעאלי

כבמאי צעיר המנווט את צעדיו הראשונים בעולם התיאטרון הישראלי, אחד התנאים להסתגלות היה המפגש עם הביקורת. כאומן היוצר מתוך הפרטי שבפרטי, להיחשף באחת לזרקורי הביקורת היוותה עבורי חוויה מורכבת. לא אחת, גם כשהביקורות היללו את עבודתי נשארתי משהו נכלם, כאילו בוחנים (אמנם באהדה) את מערומי, מפירים את השקט שבו אני רוצה להתעטף עם סיום עבודת הבימוי, להחבא אל הכלים. אמת היא שמי שיוצר בתיאטרון, יוצר בפומבי, והוא תלוי במידה מסוימת בביקורת, חייב לקבלה לטוב ולרע גם אם כי מבחינתו (מבחינתי) היא גורם זר שאינו מוסיף ואינו גורע ובודאי שאינו בשום צורה ואופן חלק מהיצירה עצמה. לדעתי על הביקורת, תהיה אשר תהיה, אין כל משקל בשיקולי התקשורת לפרסם ביקורות כאלה ואחרות. מה נותר? ערך הביקורת שעבורי נמדד במידת הצניעות והיושרה, וכן, נקיון כפיים. ואלה התכונות שאפיינו את מאמרי הביקורת של נחמן בן עמי. תמיד מהצד, מזוית עינו, נקי משיקולים לא עניניים. תמיד שומר על מרחק (מנומס ותרבותי) מיוצרי התיאטרון, במאים או מנהלים, כדי שביקורתו לא תזדהם באינטרסים לא כשרים. לא המבקר עומד במרכז כי אם היוצרים והוא מלווה אותם אם באהבה אם בדאגה, תמיד יודע את מקומו. זכיתי שיכתוב על יצירותי הן באהבה והן בדאגת-מה, ועל כך אני קד לו ולזכרו קידה עמוקה.