אילנו של צ'כוב

"יצור מוזר האדם", לפי אנטון צ'כוב – בתיאטרון "זווית".

נראה כי אנטון צ'כוב הוא יוצר שרוצים בו – אך גם מפחדים מפניו. מעידה על כך הצגת "הגברת עם הכלבלב" בתיאטרון החיפני, שהינו עיבוד של צ'כוב, אם כי עיבוד ששמר על רוחו הייחודי של היוצר המקורי, ומעידה על כך הצגת "יצור מוזר האדם" בתיאטרון "זווית" שהינה לקט של עיבודים מסיפורי צ'כוב, אך תוך כדי עיבוד- איבדו את צ'כוב.

הסופר הצרפתי ממוצא רוסי גבריאל ארוט הרכיב "בעקבות צ'כוב" הצגה, המכילה שני חלקים. בחלקה הראשון של ההצגה הוא נטל מסיפוריו הסאטיריים- קומיים שאותם עיבד בצורה "קלילה" מדי. בעקבות זה מיטשטש הצד השני החשוב של המטבע הצ'כובית- הצד הסאטירי, המייסר, העגמומי. חמור מזה נראה לי מה שנעשה בחלקה השני של ההצגה – בעיבוד הסיפור "הגברת עם הכלבלב". משום מה (האם זאת הלצה?) הוצג סיפור זה בצורה שאפשר לכנותה "הגברת בלי הכלבלב". גם עיבוד זה עשוי "ברוח צרפתית קלילה", שרק מעוררת געגועים אחר התוגה המרה המתקתקת של צ'כוב המקורי.

*

הצגת "יצור מוזר האדם" עומדת בסימן של ייבוא אמנותי. תפאורתו של הצרפתי ז'אק נואל היא נאה ומרשימה. לעומת זאת נראה, כי הבמאי הצרפתי, קלוד רז'י, סמך יותר מדי על הטקסט ועל השחקנים, וכיוון שלא היה בכוחם של הללו לכבוש – נתקבל בימוי פשטני ובלתי-מעניין.

נכון היה שיקולו של הבמאי כי ההצגה כזאת, המורכבת בחלקה הגדול מקטעים קצרים המתחלפים במקוטע ובקצב עצבני – מן הראוי למסור את רוב התפקידים המרכזיים השונים לידי שחקן אחד ושחקנית אחת, כדי ליצור רציפות כלשהי. אולם השניים, שעליהם הוטלה המעמסה, לא עמדו בה.

שמואל עצמון, שבידיו הופקדו תפקידי הגבר, לא הוכיח קלילות מספקת בקטעים ההומוריסטיים ולא יצר את אווירת הפיוט המתבקשת בקטעים העגמומיים. לצידו הופיעה השחקנית הצעירה, לורה סהר, שבשבילה היה זה האתגר הגדול הראשון של הבמה. נראה שזוהי צעירה בעלת כישרון מבטיח, אולם היא זקוקה עדיין לניסיון בימתי רב, ושיבוצה במסגרת רבת-תפקידים זו בערב אחד לא עלה יפה.

בתפקידים אפיזודיים הופיעו רחל תימור, זלמן הירשפלד, יצחק רז ושלמה ניצן. שלא הזיקו להצגה, אם גם לא ניתן להם להועיל לה.

*

אין להתנגד עקרונית להצגות קלילות, אם בסגנון בולווארי-צרפתי ואם בסגנון אחר – אך למה לשם כך להיתלות באילנו של צ'כוב?