במשעול עממי

"בלי עין הרע" מאת ריימנוד פיזנטי – ב"אהל".

–

אחרי תקופה ממושכת למדי, שבה שלט המחזה הלועזי ללא-מצרים בתיאטרון הישראלי, אנו מכירים ראשית כל תודה ל"אהל", על שהעלה שוב על קרשי הבמה מחזה ישראלי, הפר בזאת את מסורת-הברזל של "היבוא" המחזאי ואולי גם פתח פתח להצגות ישראליות בתיאטראות האחרים. כי למרות שאמת נדושה היא, ראוי וראוי לחזור ולשנן אותה: אם לא יציגו מחזות ישראליים בכלל, ואף בינוניים ולמטה מזה, לא יצמח לנו לעולם המחזה הישראלי הטוב.

*

על המחזה "בלי עין הרע" של ריימונד פיזנטי משוך חוט-של-חן, הנובע מעממיותו של הנושא ומגישתו האוהדת-נלבבת של המחבר אל גיבוריו – בני עדת יוצאי תורכיה בשכונה חיפנית. לאמיתו של דבר, אין זה מחזה במלוא מובן המילה, אלא מחרוזת של סיפורי הווי, המוגשים בשיח עממי ערב לאוזן – כל השבח למתרגם ניסים אלוני – סביב כמה וכמה דמויות שכיחות: נהג-המשאית המאוהב בבת בעל-המכולת; הנוכל המתיימר להפעיל כוחות כישוף ומרפא; ה"חכם" העובר לפני התיבה; פועל-הנמל המקבל על עצמו עול-של-נדר בהיוולד לו אחרי שנים בנו בכורו; האלמנה שמחזרים משחרים לפתחה והאלמנה השנייה, המשחרת לשידוך; ועוד ועוד. כולם תמימים, כולם חביבים וכלום שרויים במין אידיליה ההולמת יותר "מיוסיקל" מאשר יצירה דראמאטית.

הבמאי זאב ברבן מציג מחזה זה באותה פשטות בה נכתב, בלא ניסיון לשוות לו תנופה כלשהי. הוא ניצל פה ושם סממנים קומיים ישנים-גם-בדוקים ולא ניסה לקצר את היריעה, אם כי הדבר מתבקש מאוד.

דוד שריר צייר תפאורה נאה של שכונת "רכוש נטוש", אך הוסיף לה פרגוד-ענק "פרימיטיבי" – מצועצע ומבריק יתר-על-המידה. התלבושות של עפרה בורלא-אדר הצטיינו בטבעיות ההולמת את לובשיהן.

*

בקרב השחקנים הורגשו היטב שתי קבוצות: צעירים מעדות המזרח, שגילמו את תפקידיהם בחן טבעי, והקשישים שגלשו לרוב ל"אשכניזציה", הן מבחינת המיבטא והן מבחינת התנועה. ניקו ניתאי גילם באיפוק מרשים את דמותו של קשיש המשתוקק לפרנסה-תוך-בטלה. זאב רווח היה נהג-משא מאהב נסער ונלבב. ושלום יוסף היה פועל נמל "עצבני" וטוב-לב. את אנשי דור האבות והקשישים גילמו יהודה גבאי, בצלאל לונדון, יעקב איינשטיין, דבורה קסטלניץ, ולאה דגנית, תוך מאמצי הסתגלות לניבים לשוניים ומחשבתיים זרים להם.

*

הציבור הקרוי במעורפל "ישראל השניה" ראוי ללא ספק לכל הטוב והמשופר, שלהם ראויה "ישראל הראשונה". אך עד שציבור זה יוכל וירצה ליהנות ממיטב התרבות התיאטרונית, הוא ימצא בהצגה מסוג "בלי עין הרע" גם הנאה רבה וגם כעין משעול המוביל אל התיאטרון הטוב.