בת אנוש

"ימים בין העצים" מאת מרגריט דירא – ב"צוותא".

עיקר קסמן של ההצגות התיאטרוניות קטנות הממדים, שהן באחרונה כאופנה אצלנו, הוא בכך, שבכל אחת מהן, אף אם אין היא מצטיינת בגדולה כלשהי – יש נקודה של ייחוד ושל קסם. ב"ימים בין העצים" הנקודה הזאת היא, כי לשחקנית הוותיקה מרים ברנשטיין-כהן, שראינוה באין^–ספור תפקידים, ובכולם על הצד המקצועי הטוב ביותר, ניתנה כאן הזדמנות לגלם דמות נשית סעורה ומסעירה, רבת^–גוונים ורבדים. בת^–אנוש בזקנתה.

המחזה "ימים בין העצים" של מרגריט דירא – שנתפרסמה במיוחד על ידי כתיבת התסריט של "הירושימה אהובתי" – אין בו ייחוד בולט. הוא מעלה "משולש" – אם, בנה ו"ידידתו התורנית" – שסביבם נרקמת זעיר^–עלילה של ירידה מנכסים, הזדקנות, אבדן רעננות ואידיאלים, תהייה לאן מובילות דרכי החיים. המחזה כתוב בסגנונה המאופק של מרגריט דירא, השוזרת מחרוזת של פכים קטנים חיצוניים מהזרימה האיטית של חיי היום יום, ומניחה להם להיות נציגי הדרמה הנפשית הפנימית.

הבמאי דוד לוין מדריך בתבונה ובכשרון את שחקניו בנתיב הדו^–מסלולי החיצוני^–פנימי של המחזה, תוך חשיפה אכזרית של עצבון וכיעור, כשהוא מעמיד במרכז, כיאות, את מרים ברנשטיין-כהן, את דמות האם, החוזרת ממושבה צרפתית רחוקה לבקר אצל בנה, בטלן מפונק, ששנות החיים הזקינו ואתו אבל לא ביגרו אותו. מרים ברנשטיין-כהן מנגנת בתפקיד זה על כל מיתרי הנשיות המזדקנות – "כארבע אוקטבות": למן האתיות התאוותנית בגילויי החיים החומריים, אכילה וממון, דרך שתלטנות של זקנה ועד לריגוש מיוסר, הנובע מסיום מתוסכל ועגום של נתיב חיים שלם.

לצדה של מרים ברנשטיין-כהן מופיע נתן כוגן, בתפקיד הבן, הנודד בחיים ללא דרך ואף ללא חיפוש דרך, תוך נקודות^–מגע ארעיות חולפות עם בני משפחתו ועם מיודעיו, נקודת^–המגע האחרונה בשורה זו היא נערת מועדות לילה, מארסל, המגולמת על ידי מירי פביאן בעדנה וברגישות, המבליטות על דרך הפיוס והדומם את חוסר הזוהר שבמקצוע ה"זוהר" שלה.

תרגום המחזה, אף הוא בידי מרים ברנשטיין-כהן, הוא שוטף וקולח. עמיקם תורן הוסיף להצגה תפאורת ריהוט שקטה ופונקציונאלית.