דבש בלא עוקץ

"קורטוב של דבש" – בתיאטרון "אהל".

–

המחזה "קורטוב של דבש", מאת המחזאית האנגלית הצעירה שילה דילאני זכה במקורו להצלחה בימתית וגם להצלחה בעיבוד קולנועי. עתה ניתן לנו לראות הצגה זאת בישראל, בתיאטרון "אהל".

"קורטוב של דבש" משתלב ב"גל" האנגלו-סאכסי של "מחזות כיור המטבח", שבהם מתארים המחזאים הניאו-ריאליסטים ללא כחל ושרק את המתרחש בשכבות העוני של האוכלוסיה, בניגוד ל"מחזות הטרקלין", שבהם הושם הדגש על ציחצוחי לשון (לא פעם מבריקים) ועל מתן סיפוק אשלייני לצופה.

אולם "קורטוב של דבש" חורג מהמגמה הניאו-ריאליסטית המקובלת, המשקפת לרוב את היום-יום השיגרתי והאפור, בהעלותו שפע של יסודות מלודרמאטיים: לא די שנערה צעירה נכנסת בהריון אלא אף אבי התינוק העומד להיוולד כושי; לא די שהיא מוצאת צעיר, המוכן לדאוג לה ולאמץ אותה אל ליבו, אלא צעיר זה הוא הומוסכסואלי; לא די שאמה מתנכרת לה, אלא היא אף נוטשת אותה בשעתה הקשה, כדי לצאת לאהבהבים עם ידיד צעיר. הגודש הזה של סנטימנטאליזם יכול היה לבוא על תיקונו הבימתי, אילו הוצגה ההצגה באווירה עזה, בקצב עירני ובמשחק מבריק. אך כל אלה, לצערנו, נעדרו מן ההצגה ב"אהל". אין לומר שמגלמי הדמויות ב"קורטוב של דבש" הציגו משחק גרוע. פרט ליוסף שלום, שהיה חיוור מאוד בתפקיד הצעיר הכושי, האוהב אהבה שובבה לשעה קלה ומפליג אחרי-כן לים, נשאו השאר איך-שהוא בתפקידיהם.

לטובה פרדו, בתפקיד הלן, אמה של הנערה, היו רגעים טובים רבים, שבהם נתנה ביטוי למיזוג האהבה העצמית החזקה והרגש האימהי החלש, במסכת יחסיה עם בתה ועם מאהבה. שולמית אדר, בתפקיד הצעירה ג'ו, היתה חד-גונית ואדישותה החלושה והמיואשת נוכח תהפוכות גורלה נסכה גם אדישות בלב הצופה. עמוס מוקדי בתפקיד מאהבה הצעיר של האם הקשישה, היה מעודן מדי לגבי מה שנדרש מדמותו. יעקב אשכנזי, בתפקיד הצעיר בעל הסטיות, המושיט יד עוזרת לצעירה העזובה וההרה – שיחק בדקות ובעדינות ראויות לשבח.

בעברית חיה ושוטפת של אמנון אחי-נעמי, ועם "תפאורת עוני" נאה של יוסף קארל, כיוון הבמאי ראובן מורגן את מהלך ההצגה באיטיות, המרגיזה והולכת ככל שההצגה מתמשכת באווירה חד-גוניות, ובהיעדר הברקות במיזנסצינות למרות "מצבים עדינים" בינו לבינה.

וכך ניטל מן ההצגה גם עוקץ התבלין הניאו – ריאליסטי של המחזה, ונותרה רק – מלודראמה מתמשכת.