במעבדה למחזאות מקורית של תיאטרון חיפה.
והרי – חשופה במה על שחקנים חמישה הישראלים, הערבים מחיי סיפורים שלצרורות לנו אחד הערבים התיאטרוניים המעניינים והמרשימים ביותר שראינו בזמן האחרון. בן ישראלי ערבי ותד, מוחמד הוא הזה הערב של הכתובמחבר33 הערבי העיתון עורך, על הנאמרים הדברים את "כתב" אמנם שהוא בתוקף להכחיש יזדרז ישאלוהו, אם מפ"ם.של והעלה אותם ניפה ומעלה, ערבים כחמישים מפי סיפורים, ברשם-קול ליקט רק הואהבמה. חלקו לגבי צניעותו את נקבל אם אף עברית. בלשון הזה האותנטי התיעודי היבול מןחלק דרמאטי, משקל בה שיש סיפורים, של מחרוזת נתקבלה דבר של בסופו הרי הזאת,בהצגה המשמעויות מן בורח שאינו ומעודן, דק לשוני ניסוח בה יש בעוצמה, המאזין ראש עלהמכה וגם אינו מנפח אותן, יש בה משקל שירי של שפה בימתית משובחת. על – ורבות שונות בגרסאות בלבד, אחד נושא על כולן, מספרות ותד מוחמד שלהדמויות הפסטוראלית האווירה את עדיין הזוכר ערבי, אותו על החצויה. הנפש בעל הישראלי,הערבי בגבול צאנו את רועה שבהיותו ערבי, אותו על עוד. ואינם שחלפו חיים בילדותו, הכפר חיישל "יא גידופים: בלוויית אכזריות, מכות שם סופג ירדן, לשטח לגיונרים ידי על נחטף הואישראל, כמו היהודים את שונאים לא אנחנו מיהודי… גרוע יותר אתה יהודי! אף לך ישבן-זונה, בוגד להיות או הוא: לפניו העומד האופי שמיבחר ערבי, אותו על אתכם"… שונאיםשאנחנו היהודים (בעיני בכוח לפחות חמישי, גיס להיות או מסביב), הערביים עמו בני(בעיני שבקרבם הוא חי). בסיפורים בלבד, סיפורית בלשון אלא פובליציסטיים, או פוליטיים לניסוחים לגלושבלי את לפנינו ותד מוחמד מעלה עם, פשוטי מפי וחלקם ערביים משכילים מפי חלקםהנשמעים ואף אחרת, מולדת שום לו ואין נולד כאן כי ישראלי, שהינו הערבי, של והשסוע הטראגימצבו והציוויליזאטורי, התרבותי בתחום ההטבות כל למרות שניה: ממדרגה אזרח הוא כן פיעל ושלום וביאליק תנ"ך לימודי אחר בגרות, תעודת לו נתנה שאמנם מדינה, של אזרחהוא עליכם – אבל לא יכלה לתת לו לא דגל ולא הימנון. באומרו: אגדי-סיפורי, בנוסח המצב את "מנתח" ותד מוחמד של בסיפורו הערביםאחד יצחק בנים, שני היו לאברהם אבל אבינו; לאברהם הזאת הארץ את נתן אלוהיםבסדר, וישמעאל, והלא שניהם יחדיו זכאים למורשת אביהם… שאינם בדואים, צאן, רועי נהגים, מורים, ערביות, דמויות של גאלריה מעלה ותדמוחמד הערביות בארצות הנעשה מן כלל מתפעלים אינם אחרת, לארץ הגירה על כללחושבים היכן ושואלים: תוהים אבל – ישראל מדינת של אי-קיום הדעת על מעלים אינםהסובבות, מקומם שלהם, כיצד ומתי יושג ה"דו-קיום" של העם היהודי והערבי בארץ ישראל? כוונתו פתרונות. מציע אינו הוא מסוימת. תמונה רושם מסוימת, מציאות מתאר ותדמוחמד נוקבים בתיאורים כמותו, מאין לעשות מצליח הוא וזאת מחשבה. לעורר – היאהאחת אדם, של זעקה בהם יש-ויש אבל התוקפנות, ומן הקנטרנות מן מאומה בהם שאיןומכאיבים, הרוצה להיות אדם, סתם אדם, אדם שלם גם מבחינת הווייתו החברתית והנפשית. אחר): נושא כלפי (קריצה בקריצה כאילו הנאמרת ב"עצה", מחזהו את מסיים ותדמוחמד אנו נמשיך, נמשיך לחיות, נמשיך לחפש, נמשיך לנסות – כי אין ברירה… מורגש שלא הצגה, בהעלותה יסולא, שלא שירות הזה לערב עשתה צ'ילטון נולההבמאית אל ונסחפים נכבשים אנו הדברים שמיעת של הראשונות בדקות כבר וכלל. כלל בימויבה באמונה מאמינים לפנינו, שהצגה כמעט שוכחים הדמויות, ידי על נתפסים הנאמרים,הדברים חיים הביאם אלא ברשמקול, המחבר אותם ליקט לא כאילו אותנטיים, דברים שאלהשלמה אל הבמה. דמויות: כמה בגילום הלפרין, צבי דופי: ללא עבודה כולם עשו הזאת ההצגה שחקניחמשת שהרעיד אלמוג, אהרון המחבר; את המייצגת ומהורהרת, מאוזנת בהופעה בסר,גדליה אחיו אל הישראלים, אל ישראל, מדינת אל יחסו את להבהיר נתבקש בה השיחה, בעתאותנו ערביי הגדה – והוא נקלע לסבך מיוסר ומייסר ללא מוצא. וזה פקיד בדמות זה תורן, ואילן מסקין אמנון מידי זה בערב קיבלנו ממש נפלאיםמבצעים בפשטותן, תיאטרוניות, פנינים היו מפיהם שקלחו והווידויים שהסיפורים – נהגבדמות בגיבושן, בעוצמתן. לנו ינעימו שצליליה עתיד", "מוסיקת לתחומי כנראה שייך ותד מוחמד שהציג הבעיהפתרון והעתיד ההווה ולמען ישראל, ערביי עם בצוותא כאן חיים אנו בינתיים אבל השלום.בבוא עוזר ותד מוחמד להבינם. לנסות והרגשתם, מחשבתם את לדעת לראותם, חובתנוכאחד, לנו במשימה הזאת.
ולכל ידידי, ולכל אלה שאני דורש בטובתם, אני נותן עצה גלויה: לכו לראות את "דו-קיום".
