מגוון ביקורות תיאטרון של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.
מגוון ביקורות תיאטרון של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.
עמליה רודריגז ב"פאדו" מפורטוגאל – ומופע.
עמליה רודריגז מופיעה שוב בישראל – והנה, זו אותה עמליה שהיתה כאם לפני כשש שנים, ובפיה אותו סגנון שירה כמאז. ומה טוב, שעמליה רודריגז לא נשתנתה תחת לחץ הפזמונאות בשנים האחרונות, וכי שמרה אמונים ל"פאדו" הנפלאים שלה.
אמנם מבחינה חיצונית אפשר להצביע על שינוי. בעוד שבעבר היתה עמליה מופיעה בשמלה שחורה קצרה, כשכתפיה עטופים ברדיד ארוך, שאת קצותיו היא ממוללת וממרטטת בלא הרף באצבעות עצבניות – הופיעה הפעם ב"שמלות נשף" ארוכות עד לרצפה, אך גם ה בצבע כהה אחידף וגם להן כעין שכמיה, שבקצותיה מוצאת הזמרת אחיזה לידיה. גם הפעם, מופיעה עמליה ללא תכשיטים או קישוטים. ואם בעבר הופיעה בתסרוקת ארוכת שיער, הרי עתה גזז שערה קצר, ובמסגרתו מתגלים פנים ים-תיכוניים עזי רגז ועזי אישיות.
עמליה היא כמובן, בראש ובראשונה זמרת ממדרגה ראשונה. אבל נוסף לזאת, ובתוך זאת, היא שליחה נאמנה של עם פורטוגל ושל שירת ה"פאדו" שלו. שירה זו מושרת כמאתיים שנה, אך אין זו שירה עתיקה, משום שבסגנון ה"פאדו" מוסיפים להלחין עד היום הזה. ומופלא הוא להיווכח, מה רבה הנאמנות הרוחנית והסגנונית לצורת הביטוי הזאת, למרות הזמנים המשתנים. יש שירי "פאדו" עצובים ויש שירי "פאדו" עליזים. אולם גם ב"פאדו" העצוב מורגשת תדיר קרן מאירה של תקווה, וגם ב"פאדו" העליז מורגשת תמיד תוגה נסתרת, סגולת לוואי נצחית של בני עם פשוטים ועניים – וכאן סוד אמיתותה ועוצמתה של השיירה הזאת.
ערב של שירת "פאדו" מפי עמליה רודריגז הוא לא רק ערב של שמיעת זמרה מעולה וערבה לאוזן, אלא גם פגישה עם אישיות שלמה ויפה, הנחשבת בצד לשגרירת הרגשות המצלצלים של בני עמה.
דרישת שלום בידורית מחו"ל אחר מביא בימים אלה לישראל זוג שחקנים קומיקאנים מפולין – אלינה יאנובסקה ובוהרן לאזוקה.
הזוג יאנובסקה ולאזוקה הביא עמו תוכנית הומוריסטית וסאטירית, המצטיינת ברמת האינטליגנציה שלה. אין בכך אולי כדי להפתיע את מי שמכיר את רמת התיאטרון הפולני ואת רמת הבימה הסאטירית שלו. אך נעים להיווכח כי רמת הסאטירה מימי יוליה טובים משתמרת בפולין עד היום הזה, ואף אינה נמנעת מלהצליף בנעשה בהווה.
אלינה יאנובסקה (המתוארת בתכניה גם כשחקנית קולנוע וטלביזיה) מתגלה בתכנית כזמרת וקומיקאית שופעת חיים, בעלת כשרון רב-גוני, המסוגלת להעלות בתוך המונולוג הווי-חיים שלם, על דרך הסאטירה, ומצטיינת במיוחד בקטעי החיקוי, שאינם חיקוי לשמו אלא משולבים במסגרת של טקסטים וסקצ'ים סאטיריים משובחים. הופעותיה בדמויותיהן של ג'ולייטה מאסינה, ז'ולייט גרקו או מארלן דיטריך היו מיבצעים מושלמים של בידור סאטירי מצד אמנית, המפגינה שליטה בכל אפני ההבעה הבימתית.
בוהדן לאזוקה, זמר ושחקן צעיר, השלים את מסגרת המופע בעיקר בקטעי שימרה נעימים.