האלופים

יוסי בנאי ורבקה מיכאלי ב"נישואין נוסח גירושין".

אחר כמה הצגות של התוכנית הבידורית "נישואין נוסח גירושין" בהפקת "התיאטרון העממי" של דשא (פשנל), אמרתי בלבי: אי אפשר שלא ללכת סוף סוף לראותם. שהרי כאן לא מדובר באיזה זוג זמרים-חקיינים-בדרנים, שרק אתמול נולדו על איזו במה חלטורית או חיילית, אלא בשני אמנים בשלים, שכבר הוכיחו עצמם לא פעם – יוסי בנאי כשחקן של פאתוס וטראגי-קומדיה, ורבקה מיכאלי בשלל השלוחות של ה"שואו ביזנס" – והם שניהם כבר "נשואים בנוסח גירושין" מאז ה"ילדות קשה" המשותפת להם משנת 1964. ועוד פרט לא מבוטל: הלא עמם נסים אלוני, יוצר ואמן-במה רב-גוונים, זה האיש שידו בכל-בו הבימתי, למן "בגדי המלך" ועד "הצוענים של יפו" ועד לעיצוב סגנון "הגששים".

אם אומר, שהביקור בהצגה הזאת היה כדאי – יהיה זה הפרז-של-המעטה: זה היה אחד הערבים החביבים הזכורים לי בזמן האחרון.

כמובן, יש חשיבות לכך, שחלק ניכר מהטקסטים כתוב בידי נסים אלוני – בסגנון מעורב של קומדיה פשוטה ואבסורדית; וחלק מהקטעים כתוב בידי יוסי בנאי עצמו, שהוא בעל חוש מצוין להומור עממי ולקולוריט עממי; והמוסיקה והעיבודים הם בידי יאיר רוזנבלום; והבימוי של נסים אלוני – מאופק וחכמני.

אך לפני הכל ומעל לכל, זהו ערבם של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי, אשר פושטים דמות ולובשים דמות, בהחלפת כובע או מקטורן – או חיוך והעוויה – ומעלים לנגד עיניו עולמות של מציאות ודמיון, צחוק ושירה ושובבות, שחוט של חן משוך עליהם תמיד.