הגוסס התוסס

"המלך נוטה למות" מאת אוז'ין יונסקו – ב"הבימה"

 המלך הצעיר-הזקן, בסך הכל בן 400 שנה פלוס-מינוס כמה דורות, המלך התוסס-הגוסס נוטה למות. אשתו הזקנה (הה, הזקנות, מה להן ולרגש ?!) מצדיקה את הדין ומספידה אותו בעודו חי. אשתו הצעירה (הה, הצעירות, מה להן ולבינה ?!) מוחה נגד הגזר בבכי אין-אונים. הרופא מוליכו אלי קבר, לפי צו המדע והאיצטגנינות – וכה הלאה וכה הלאה. אבל, רגע אחד: מיהו אותו מלך בראנז'ה? יש בפי תשובה: הוא סמל. סמל למה? זאת כבר אינני יודע.

אולי זה אני, אולי אתם, אולי האנושות, אולי יום-אתמול-שחלף, אולי מושג הזמן, תאוות הקיום הגלויה או כמיהת החדלון הסמויה. אולי – בכלל: זה מה שמישהו רוצה.

*

אויז'ו יונסקו, הצרפתי יליד-רומניה המכונה "אבי האנטי-תיאטרון", צעד כאן צעד אחד נוסף, הלאה או אחורה, אל האנטי-אנטי-תיאטרון. לא עוד עלילה המתעללת בכל הגיון, לא עוד משפטים העושים שפטים במבנה הלשון, לא עוד מציאות שכולה בל-תמצא. במקום חידות המיסתורין התיאטרליות, המרגיזות-מרעישות ומגרות את האינטלקט, הגיש לנו עתה יונסקו מחזה, שבו כל משפט מובן בפני עצמו, מתחבר עם קודמו ומשתחב עם הבא אחריו – אך שממון כבד שרר על הכל. הטקסט הוא תשזורת של אבסורדים ואנאכרוניזמים, לצד דברי שיר ודברי חכמה ודברי הבל, תשלובת של אמיתות טראגיות והלצות מוקיוניות. זה מה שקרוי חומר מאד-מאד "תיאטרוני" אבל נעדר מתח דרמטי.

דומה, כי שתי סיבות למגרעת הזאת: האחת, אחר שהמלך מתבשר בהתחלת ההצגה כי קצו קרב ומובטח, הוא עוד נאבק מאבק טראגי-קומי, אך קו הגסיסה הוא רצוף ובלתי-משתנה עד האחרית המרה. ושנית, כל עומס ההצגה מונח על כתפי המלך בלבד, בעוד ששאר הדמויות הן דו-ממדיות, כעין תפאורה דוברת ומתנועעת.

 *

תפקיד זה, תפקיד המלך, נתן לנחום בוכמן הזדמנות למבצע משחקי נפלא בו הוא מעלה בווירטואוזיות מלאת עניין וחיות את כל סולם רגשותיו וגיליו וגילגוליו של האדם, למן התינוקי, דרך הבוגר והשתלטני, ועד לדמות זקן-חשוב כינוקא, בחוויות אהבה ואכזבה, תקווה ויאוש, מאבק ואבדון. היה זה מבצע שחקני, שלעיתים רחוקות אנו זוכים לראות שכמותו.

שותפו החשוב להישגי הערב הזה הוא הבמאי אטיין דבל, שהעלה הצגה נעימה לעין, ממושמעת ומסוגננת להפליט, עשירה באפקטים, תוך הדגשת הרוח שאין זמן ואין מקום, המומחשים במציאות בימתית.

מבין שחקני המשנה הוכיחה אלישבע מיכאלי, כי יכולת מקצועית ונסיון הם נכס, הנותן פרי גם בתפקיד כפוי-טובה. דוד מוכתר שיחק את "משמר המלך" על הצד הגרוטסקי – על הצד הטוב.

תרגומו של חיים גליקשטיין נשמע יפה.