"מערת יהושע" מאת שמשון חלפי – ב"זוטא".
יש לנו יחס מיוחד של חיבה כלפי תיאטרון "זוטא". וזאת, משני טעמים. ראשית, זהו התיאטרון היחיד בארץ. המציג באופן קבוע ובלעדי מחזות ישראליים. ומחזאות – ומה גם המחזאות הישראלת. שהינה עדיין בשלב שלאחר החיתולים – אין לה סיכוי להתפתח. אם אין מנסים ומציגים אותה על קרש הבמה ממש, גם בגילויים שאינם מוכתרי הצלחות.
ושנית, תיאטרון קטן זה נודד באופן קבוע ברחבי המדינה ומביא לפינות המרוחקות של הצפון והדרום הצגות של במה מקצועית – ועל כך מגיע לו "יישר כוח".
הבחירה האחרונה שבחר תיאטרון "זוטא" בתחום המחזאות הישראלית – נתגלתה כמישגה מוחלט. איני סבור, שכשלון הבחירה הזה נובע מדביקות העקרונית של "זוטא" במחזה העברי המקורי. מצויים בישראל מחזאים, שכבר הוכיחו בעבר את יכולתם על הבמה, וזה מספר שנים לא ראינו דבר מיצירותיהם – והללו היו בוודאי מסוגלים להיענות להזמנתו של "זוטא". אולם התיאטרון בחר במחזה "מערת יהושע" מאת שמשון חלפי, יצירה חובבנית רחוקה מרמה המצדיקה הצגה.
אמנם המחזה מבוסס על רעיון – יסוד מעניין; משלחת ארכיאולוגית מגלה בתוך מערה, במדבר בדרום הארץ. יהודי ישיש, שנמלט שמה עוד בהיות ארץ ישראל תת שלטון התורכים – והוא אינו יודע מאומה לא בלבד על הטכניקה של זמננונ ועל מדינת ישראל, אלא אף לא נודעה לו החלפת שלטון התורכים במנדאט הבריטי. אך לא היה בכוחו של שמשון חלפי לנצל את הניגוד הסאטירי הטמון בגררעין הזה. באין מיבנה עלילתי ובאיען עיצוב של דמויות – אין גם מחזה בכלל.
באין דמויות של ממש, לא יכולנו לצפות גם למשח של ממש. אך רמת המשחק בתיאטרון "זוטא" הפעם היתה אף נמוכה יותר מחוסר הציפיות שלנו.
יש לנו גם יחס מיוחד של חיבה כלפי זיגמונט טורקוב, המייסד, המנהל, הבמאי והרוח החיה של תיאטרון "זוטא". אמן ותיק זה, החוגג את 50 שנות דריכתו על הבמה, "התבשל" בהצגות אידיש פולנית, רוסית ואף פורטוגזית – וביצר לו בשנים האחרונות את מקומו במחזה העברי. אך בעוד שבעבר היה שחקן זה מופיע בדמויות שונות ומגוונות, נוכחנו בצער, כי בהצגותיו האחרונות הוא חוזר על מאניירה של גילום ישישים בכייניים ולוחשים. שלמרות השתייכותם לעדות ולחוגים שונים, דמותם היא תמיד אחת. ביודענו את חיוניותו של טורקוב, בטוחים אנו, שהוא מסוגל לחולל מפנה בדרכו זו, אם רק יחליט על כך.
לתיאטרון "זוטא" ולאמן טורקוב בימי יובלו, אנו מאחלים מיפו כדי להגיע לציוני יובל מוצלחים יותר.