מגוון ביקורות תיאטרון של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.
מגוון ביקורות תיאטרון של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.
"חכמים היזהרו בטיפשותכם" – בתיאטרון חיפה.
הצגת מחזה כגון "חכמים היזהרו בטיפשותכם" מאת הסופר הרוסי אלכסנדר אסטרובסקי, באמצע המאה שעברה, מעמידה את התיאטרון ואת הבמאי בימינו לפני בעיות קשות. הבמאי הישראלי הצעיר יוסף יזרעאלי ניסה לפתור בתיאטרון החיפאי את הבעיות האלו בתנופה מהפכנית אחת – והצליח באופן חלקי בלבד.
מחזהו של אוסטרובסקי הוא סטירה על החברה בת-זמנו. הוא סובב על צעיר רוסי, קרייריסט חסר מצפון, שאינו בוחל בשום שקר או מירמה או חנופה, כדי לעלות מעלה-מעלה, אל הכסף, אל המשרה הרמה ואל השידוך הטוב. הדבר אינו קשה לו במיוחד, משום שהחברה הסובבת אותו כולה רקובה, אחוזה במוסכמות אוויליות, ולכן מתפתה בנקל למזימותיו.
אכן, חומר חברתי-ביקורתי, אולם דמויותיו של אוסטרובסקי משורטטות בקווי מתווה בלבד, העלילה היא דלה וחסרת הפתעות דרמטיות, ועל כן לא ייתכן עוד בימינו לצפות להצלחתו בהסתמך על הכתוב בלבד.
הבמאי יוסף יזרעאלי החליט להלביש לטקסט הזה צורה חיצונית חדשה בתכלית. בראותו בכל הדמויות הפועלות במחזה בובות בלבד, הפועלות ללא רצון עצמי ורק בתוקף השגרה ונוהג, הפך אותן לנגד עינינו (פרט לדמותו של הצעיר הקרייריסט) לכעין דמויות פנטומימיות, המשחקות על דרך ההפרזה, בקול ובתנועה, מתנועעות תנועות "תיאטרליות" – ובזאת אמר לגלם אם ריקנותו הפנימית של המשטר בו הם חיים.
רעיון נאה. אולם הבמאי הפריז בביצוע – וכתוצאה מכך אירעו תקלות אחדות ששיבשו את התוצאה הסופית: התברר, כי המלבוש החדש-חדיש של הבימוי אינו מתחבר עם התוכן המיושן של הכתוב.
להרגשת הפער בין הכתוב והמוצג הוסיפה במיוחד תפאורתו של דוד שריר: זוהי תפאורה בעלת אפקטים עזים מאוד, בסגנון רישומי-אילוסטרטיבי, שהיה חידוש מרשים בשנות העשרים ונתחדש גם אחר מלחמת העולם השנייה, על רקע משבצות מלבניות "מונדראיניות", תוך גיבוב יסודות שונים ומשונים, כגון שורות של אורות מהבהבים, כתובות על גבי סרט שיקופי, דמויות כפולות פי-שניים ופי-ארבעה, דמויות החתוכות לגזרים על ידי קווים ומעברים, בובות מוארות ו"מדברות" ועוד. התוצאה הייתה בילבולת מהממת, שלא אפשרה לצופה לתפוס מה בכלל קורה.
ראיתי, למשל, ארבע בובות "על הגג" של התפאורה, ושמעתי קולות בלתי-מובנים שהן מוציאות – אולם רק אחרי שקראתי את התכניה נודע לי, שבובות אלו משקפות את ה"אסטבלישמנט", והן משמיעות דברים ריקניים בשבחו. גם כמה מן המעברים בין תמונה לתמונה, שבוימו על דרך הפנטומימה, תוך אפקטים תאורתיים מסנוורים ומלאי תזזית – לא היו לי מובנים, ולפרקים אף התקשיתי לתפוס את תוכנו של המתרחש לנגד עיני. ואין שגיאה חמורה יותר מצד במאי, לדעתי, מאשר להגיש לצופה דבר שאיננו מובן. התוצאה היא, כי הקומדיה הזאת של אוסטרובסקי, שהבמאי החליט "להשתעשע עמה" בדרכו החדשנית – מצחיקה אך מעט מאוד את הקהל.
לשבחו של הבמאי ייאמר, שהוא הקדיש מחשבה ועבודה עצומה בהעלאתו המסוגננת של המחזה על קרשי הבמה, תוך בימוי "עשיר", אפילו עשיר יתר על המידה – אך כאן דבר זה הוא לטובה, משום שעל הבמה רוחשת תנועה מתמדת, קיים מגע מתמיד בין השחקנים המצויים עליה, מתארעים שינויים וחילופים מתמידים. וטוב לראות במה שופעת-חיים.
במרכז שחקני ההצגה עומד יוסי גרבר, בתפקיד הצעיר המוכן לדרוס את הכל למען טובתו הפרטית, אך נדרס לבסוף תחת תככיו-שלו – דמות מגולמת בחלקלקות, אך בלא עומק. בין יתר הדמויות, שאינן אלא קטעי דמויות, בלטו – זהרירה חריפאי, בדמות דודה בשרנית ואחוזת תאווה; נתן מייזלר, בתפקיד תופס עמדה גבוהה בחברה; ומרדכי בן זאב, בתפקיד של טרדן כל-יודע כביכול.
המחזה הוצג בתרגומו הנאה של אברהם שלונסקי, בלוויית מוסיקה ערנית של פראנק פלג.