מגוון ביקורות תיאטרון של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.
מגוון ביקורות תיאטרון של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.
"משפט פיתגורס" – מאת נתן אלתרמן ב-"הבימה".
הנסיון היומרני שעשתה "הבימה" בנסיונה להעלות מחזה "רעיוני" מובהק, התנפץ על שלושה קלעים – על טכסט מאולץ וחסר – עומק, על בימוי רדוד וחסר – השראה, על משחר חיוור וחסר זיהוי.
נתן אלתרמן, בבואו לכתוב את "משפט פיתגורס", נטל לידיו בעיה לא חדשה, בעיה הקיימת זה כמאתים שנה – המכונה מול האדם. אמנם, הבעיה פשטה צורות ולבשה צורות במרוצת העתים. בד בבד עם התפתחות הטכניקה והענקת יתר "שכל" למכונות, ובעיקר בתקופה האחרונה, כאשר החלו להפעיל מכונות מחשבות, אם כי עדיין לא חושבות.
ואמנם, בגישתו של נתן אלתרמן לבעיית מחיקת צלם האדם. על ידי שיכלול "אנושי" על המכונה. אין בה כל חידוש בהשוואה עם מה שכתבו כבר אוטופיסטים וסופרי המדע הבדיוני מלפני עשרות שנים. עת נוצרו ה"רובוטים" הראשונים. עם זאת הבעיה כשלעצמה, מבחינתה הרוחנית היא טכנית, בעינה עומדת. והיינו מקבלים את המחזה הזה, ללא נכתב על פי מתכון הכולל ניסיונות להבהיל על דרך המתח, אבסורדים מאולצים, סנטימנטאליזם באנאלי, והומור הבנוי על הלצות של משחקי מילים ואשליינות היאה לבני נוער. יומרנות הענק של היאחזות בלבטים הרי-עולם עלתה על שרטון ממדי הננס של הכתיבה המחזאית.
הוסיך לכשלונו של הערב – בימויו של שרגא פרידמן. בימוי זה החזיק את כל המתרחד במשטח הקדמי של הבמה ויצר תמונה חד ממדית ועד המחשב – הגורם הדראמטי המרכזי של העלילה – נמצא בריחוק, בחלק האחורי של הבמה, אמנם מנצנץ באורותיו ומשמיע קולותיו וחריקותיו, אך נעדר מגע ותקשורת עם הנפשות הפועלות. את שחקניו בהצגה הזאת הדריך שרגא פרידמן בלא קו סגנוני. ממש כאילו הוצגה לפנינו להבדיל, דראמה קונבנציונאלית כלשהי, שהצופה צריך לקלוט ולקבל אותה פשוטה כמשמעה.
גם הצייר אריה נבון נגרר לתוך המסגרת של אי נסיון לתת פירוש וייחוד כל שהוא לטכסטף ובנה – שלא כדרכו –תפאורה מבולבלת, חסרת מיבנה פנימי ונטולת דגשים וגוי.
שחקני ההצגה הזאת – ובכללם אהרן מסקין, רפאל קלצ'קין, אברהם רונאי, שלמה בר שביט, אלישבע מיכאלי ושמואל רודנסקי – ניכר היה בהם כי אין הם יודעים, לא מפי המחבר ולא מפי הבמאי, מה למעשה רוצים מהם. הם ניסו לגלם, בלא מסגרת מאחדת, את הדמויות הסכימאטיות שנתנו בידיהם – זה על ידי נוקשות, זה על ידי טירוף, זה על ידי אידיוטיזם, זה על ידי ליריזם נטול שורש. היחיד שהרשים היה .. קולו של אמנון מסקין, ששבקע מן המחשב האלקטרוני.
הצגת "משפט פיתאגורס" היא בלילי של רעיונות שלא הבשילו ודמויות מגומדות בביצוע בימתי שומם – ומשעמם.
