"הקאמרי" מסיים "עונה טובה"

רק ארבעה מחזות הציג התיאטרון בעונה הנוכחית, שבה ניתנו הזדמנויות לכוחות צעירים וטובים.

התיאטרון הקאמרי העלה השנה, בסך הכל, ארבעה מחזות: "פונדק הרוחות", "גיבור היום", "טורא" ו-"מהומה רבה על לא דבר". אם נביא בחשבון ש"פונדק הרוחות" ו"מהומה רבה" הוצגו בלא שתיערכנה הצגות מקבילות להן – אין להשתומם שבמרוצת כל העונה ערך "הקאמרי" 363 הצגות, כמחצית מספר ההצגות ב"הבימה". התוצאה הבלתי-נמנעת היא מחזור כספים קטן מהרגיל.

"ובכל זאת", אומר דובר התיאטרון, – "בדומה לשנה הקודמת נכנס סכום של קרוב ל-700 אלף לירות מכרטיסי כניסה ובכך מילא התיאטרון את מכסתו למאזן השנתי (השאר, כ-8 אחוזים, נכנס מתרומות).

הסיבה למספר הקטן של ההצגות היא העובדה ששניים מן הארבעה (50 אחוז …) הם מחזות מקוריים. גרשון פלוטקין, שביים את שני המחזות: "פונדק הרוחות" לנתן אלתרמן, ו"טורא" ליוסף בר-יוסף, השקיע חודשים רבים בעבודת ההכנה, שראשיתה – במגע עם הסופר, והמשכה – בשינויים שנעשו אגב העבודה עם השחקנים. במקרה זה הפך התיאטרון לסדנא לסופרים. זהו מצב טוב, אפילו הכרחי למחזאים, אולם אין ספק שהוא מכביד על התיאטרון. העבודה על "פונדק הרוחות", למשל, נמשכה מהבכורה של "גליליאו" ב-15.7.62 ועד לבכורה שהועלתה בינואר 1963.

למרות הקציר הדל, מבחינת הכמות, רואה התיאטרון הקאמרי את העונה החולפת כטובה: התרומה שתרם למחזאות המקורית מחד, ושני המחזות מהרפרטואר הקלאסי – מאידך.

"הצגת 'גיבור היום' לגלדרוד, בבימויו של שמואל בונים למרות שלא נתקבלה בהתלהבות על ידי הקהל – נחשבת אצלנו כהיצג אומנותי, הן מבחינת הבימוי והן בגלל גילויו של יהודה פוקס כשחקן, היכול ליטול על שכמו מעמסה של תפקיד ראשי", אומר הדובר. הוא מוסיף, כי התיאטרון מודה באשמתו שלא הציב לצידו של פוקס את מיטב כוחותיו, וגייס הרבה פנים חדשות לתפקידים החשובים – אך הקטנים – המופיעים במחזה. יתכן שההצלחה היתה מאירה לו פנים, לו זכה ביחס שונה. (זו כמובן בעיה רצינית בתיאטרון בו מספר השחקנים קטן, וקשה להטיל עליהם מעמסה בלתי פוסקת של תפקידים, בייחוד כשהם קטנים ואפשר להתפתות ולהאמין שיוכלו להסתדר בלעדיהם).

שני שחקנים אחרים שעשו צעד גדול קדימה הם: עודד קוטלר ואורי לוי. עודד הופיע בעונה החולפת כבן החלפן ב"פונדק הרוחות", הבלש ב"גיבור היום" וקלאודיו ב"מהומה רבה על לא דבר". ואילו אורי לוי החליף את יוסי ידין ב"פונדק הרוחות" וגילם מספר תפקידי אופי במחזות הונה. שניים אלה יקבלו תפקידים מרכזיים במחזות אשר יפתחו את העונה הבאה, וכאן תינתן להם ההזדמנות להוכיח אם אמנם צדק התיאטרון באימון שהוא רוחש להם" (עודד יופיע כוויצק ב"וויצק" לביכנר, ואורי כברני ב"הקיץ של הבובה השבע-עשרה" לר. לולר).

ממשיך הדובר: "בין הנשים בתיאטרון זכתה בהערכה מיוחדת (לבד מחנה מרון אשר את הישגיה אנו כבר מקבלים כדבר מובן מאליו) עדנה פלידל – הממלאת את תפקיד השכנה ב"טורא". אגב, עדנה תמשיך להופיע בהקאמרי, ובראשית העונה תגלם תפקיד מרכזי במחזה "הקיץ של הבובה השבע-עשרה".

צעירים בולטים אלה כבר אינם כל כך צעירים בתיאטרון. נסיון של שנים כבר עומד מאחוריהם. צעירים יותר מעטים ב"קאמרי" ובמידה שישנם לא זכו השנה להוכיח את כוחם.

מן הדין להביע תמיהה על כך, שהגב' רחל מרכוס, מן השחקניות הבולטות בתיאטרון, לא הופיעה השנה בשום אחת מן ההצגות החדשות. דובר התיאטרון הסביר את העובדה כצירוף של מקרים: פשוט לא היה תפקיד מתאים בשבילה. גם אם זוהי העובדה יש להצטער עליה צער רב.

התיאטרון מסיים את העונה בהכנות לפתיחת העונה החדשה אם בעבודה על שני מחזות (שניהם יהיו מוכנים ויוצאו מן ה"המחסן" ישר לבכורה בתחילת העונה הבאה) ואם בבחינות הנערכות באולפן השחקנים – שהוא המבצע הגדול, אותו נוטל על עצמו התיאטרון, בעזרתה של הבמאית-הפדגוגית מאמריקה נולה צ'ילטון.

חישובים מסחריים ב"אוף ברודוויי" שלנו

בשנים האחרונות נטו לקרוא לתיאטרונים הגדולים ה"ברודוויי" שלנו ולתיאטרונים הקטנים – "אוף ברודוויי", מתוך הרגשה שהם העושים את העבודה המעניינת יותר, הנועזת ה"מרדנית" בשדה האמנות. ("בדלתיים סגורות, "בראשית", "אהבה שכזאת") השנה, קשה להישאר נאמן לאותה הגדרה.

התיאטרונים הקטנים הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. גם הם שוחים בשפע הקיים בארץ, ובוחרים את מחזותיהם בהתאם, כשהחישוב העיקרי הוא – אפשרות לעניין קהל רב יותר – במילים אחרות: חישוב מסחרי.

כך ראינו השנה מחזות כמו: "איש פשוט ורעשן" – ב"זווית"; "סע הביתה יהונתן" – ב"זוטא". תיאטרון משה הלוי סיפר על משפחת בר, התיאטרון המודרני חילק תה ואפילו החמאם השליך "פצצת זמן", שלא גרמה נזקים. מבחינת הקהל, כולם מספרים בגאווה על מספר הצגות רב ומספר שיא של מבקרים.

תופעה מעניינת העונה, היא התפתחות הנטיה לערוך ערבי יחיד. כך, – בנוסף לתיאטרון היחיד של שמעון ישראלי (שאגב, הגיע עתה לכלל החלטה שעליו להתרחב) – הופיעו בנוף האומנותי שלנו אמנים כשמעון פינקל, לאה דגנית, אורה עידוא ומרדכי בן-זאב, כל אחד בערב משלו. גם הצמדים המשיכו להופיע על בימותינו: "בימת השניים", "טרקלין", ו"הוא והיא" (אריה לביא ושושנה שני), שמספר הצגותיהם הולך וגדל מיום ליום וכבר הם צועדים בטוחות לקראת ההצגה ה-300.

שני התיאטרונים הקטנים, שהצליחו לבסס להם מעמד של כבוד במשך השנים האחרונות, כשלהם צוות קבוע קטן והם מופיעים מדי ערב הם: "זוטא" ו"זווית".

תיאטרון "זוטא" בהנהלתו של מר זיגמונד טורקוב (שזכה השנה בפרס שומכר) ובהשתתפותו הקבועה של מאיר ינאי – הגיע להחלטה הברורה להעלות אך ורק מחזות מקוריים. מסתבר, שהקהל נוהר ברצון למחזות אלה, וכך גם התיאטרון וגם הסופרים יכולים להתפרנס בכבוד.

תיאטרון זווית לעומתו – בהנהלת פנינה גרי ושמואל עצמון ובהשתתפות צוות שחקנים מתחלף – עדיין מחפש את הקו ברפרטואר שלו והוא לוקח מעט מן המקור, ומעט מן העולם הגדול, כשהמגבלה היחידה – מספר משתתפים קטן.

תיאטרון נוסף, שאין עדיין לסווגו בין הקטנים או הגדולים הוא "תיאטרון העונות", מיסודם של ניסים אלוני, יוסי בנאי ואבנר חזקיהו. כאן היה הנסיון הנועז ביותר: שחקנים מבוססים עזבו מקום עבודה קבוע ותפקידים גדולים בתיאטרון "הבימה" כדי לחפש את דרכם האומנותית. נסיונם הראשון בהעלאת "הנסיכה האמריקנית" לא כבש את לב הקהל הרחב, אולם זכה בביקורות נלהבות הן בעיתונות והן בחוגי האמנים בארץ, ואין ספק, שיש אמון בהתפתחותו של התיאטרון הצעיר.

בסיכום – עונה רבת פעילות לכל המוכן לעבוד ללא הישגים מרקיעי שחקים.

בר-שביט חלה: נמצא לו מחליף

מחלתו הפתאומית של שלמה בר-שביט גרמה כאב ראש רציני להנהלת "הבימה" ולבמאי ההצגה "אירמה לה דוס" – אברהם ניניו.

דאגו להכין שתי נערות לתפקיד אירמה (גאולה נוני ושרה אמן). כבר הודיעו על דוד סמדר כמחליף קבוע של אריק איינשטיין, אולם איש לא פילל כי שלמה, הידוע בכוח העבודה הבלתי רגיל שלו, "יעז" אף הוא ליפול למשכב.

אולם הבלתי צפוי קרה. אמש איבד לפתע השחקן את קולו וניצטווה על ידי הרופא לשתוק למשך חמישה ימים תמימים. בלית ברירה נרתם כל התיאטרון לעבודה ושרשרת חילופים תתקיים בהצגה. שי דנון, המופיע בתפקיד המפקח, יחליף את שלמה הברמן. ואילו ש. אזולאי המופיע כניצב יחליף את שי דנון.

האמנים הריעו לאגנס מורהד

הופעתה של אגנס מורהד לפני אמני ישראל, באולם הקטן של "הבימה" ביום ב' אחה"צ – היתה חוויה לכל הנוכחים.

לבושים חגיגית, כלהצגת בכורה, מילאו כ-200 מאמני ישראל את שורות האולם הקטן. דממה נשתררה באולם עוד דקות רבות בטרם עלה המסך, והורגשה הציפיה הרבה לקראת ההופעה. שחקן הקאמרי, יוסף ידין, פתח באומרו שהינו למעשה שושבין לכל העניין, מאחר שהוא היה אשר העז לבקש מן האורחת להופיע לפני האמנים העסוקים מדי ערב, והוא לוקח על עצמו את חובת המארח, ומקבל את פניה. קהל האמנים קיבל את גב' מורהד בתשואות בלתי פוסקות, אשר חזרו ונישנו לאחר כל קטע. אין ספק, שקהל כזה יכול להיות קשה ומצג שני רגיש, קולט ומגיב יותר מכל קהל אחר.

כתום ההופעה לאחר כשעה וחצי – הודתה האמנית האורחת לקהל המריע באומרה: "מי כמוכם יודע מה חשובה קבלת הפנים החמה שלכם, שהרי יודעים אתם מה גדולה הבדידות של השחקן ברדת המסך האחרון.

המילה האחרונה ליוליוס גלנר

הגב' בת עמי, חברת הנהלת "הבימה" תצא בימים הקרובים לאנגליה, כדי לנהל שיחות עם מנהלו האמנותי של התיאטרון, מר יוליוס גלנר, המחלים בביתו בלונדון.

עיקר השיחות יסובו על בעיית הרפרטואר אותו יקח התיאטרון לסיבוב הקרוב באמריקה. גב' בת עמי תביא עמה את הצעות ההנהלה, אולם זכות המילה האחרונה נתונה כמובן למנהל האמנותי – למר גלנר.