חרבוני קיץ

"ידיד הבעלים" – בתיאטרון "הבימה".

נוהג הוא בעולם, וגם אצלנו, כי בהתקרב חום הקיץ מחפשים התיאטראות "רפרטואר קיצי" – קליל ומבדר, שאינו מחייב לחשוב ואף לא להתרגש, משהו רדוד, אבל משעשע. זהו הנוהג הלגיטימי, ואף מחויב המציאות, אבל כאשר הבחירה והביצוע בכיוון זה נכשלים – גרועה התוצאה מכל מה ששרב יכול לעולל לנו.

כישלון כזה מנחילה לנו בפתח הקיץ הזה "הבימה". איני שולל דווקא את בחירת הפארסה של גדול הפארסאים הצרפתיים אויז'ון לאביש, "ידיד הבעלים". אמנם, זוהי בחירה שגרתית, המעידה על מבוכה וחוסר אונים, כי לאביש הוא כעין "עוגן הצלה", ששמים בו את מבטחם בשעה שאין מוצאים דבר אחר.

אף על פי כן, קומדיה זו של לאביש היא בעלת רעיון מרכזי משעשע בהחלט: רווק קשיש מתחתן עם צעירונת, וכל תקופת ירח הדבר שלו רודפים אחריו בחיבתם ובידידותם הבעלים של פילגשיו לשעבר, שנקשרו אליו בכל נפשם ואינם יכולים לעמוד בפירוד שנוצר, מחמת מצבו המשפחתי החדש.

אולם הטעם הקומי הזה מסתאב לחלוטין בהצגה, שבוימה על ידי ניקול קאסל בסגנון שכולו שגרה שחוקה, ובמשחקם המאולץ והמלוחץ של שלושת גיבורי המחזה – רפאל קלצ'קין, שמואל סגל ויהודה אפרוני – ששאר השחקנים מתחרים עמם בהצחקות מלאכותיות עקרות.

ב"הצגת קיץ" החיזיון הנעים והרגיל הוא, שבתוך האולם יש תנועה מתמדת של קהל מדוגדג וצוויחות של צחוק. הצגת "ידיד הבעלים" החלה במין מחול מסורבל על הבמה ובקולות צחוק של השחקנים על הבמה – מול דממה באולם. יחס-גומלין זה אפיין את הערב כולו.