מעבר לגבולות

הופעת הלהקה "סווינגל סינגרס".

הופעתה של להקת הזמרים הנודעת "סווינגל סינגרס" היא לכאורה מופע מוסיקלי. ייתכן שכך הדבר מבחינה שמיעתית, בשעה שמאזינים לתקליט. אולם כאשר הללו מופיעים על הבמה, הרי לפנינו גם חזיון בימתי מובהק, המקפל בתוכו את מיטב הערכים של האמנויות השונות.

אין בסמכותי לומר דבר על האיכות המוסיקלית של האמנים הללו ועל כן אסתפק בתחום זה בתיאור בלבד. זמרי סווינגל הנהיגו חידוש בהופעתם: נוסף לקטעים מתוך באך ובני זמנו, שאותם השמיעו במחצית הראשונה של התוכנית, השמיעו הפעם במחצית השנייה קטעי מוסיקה ספרדית, בעיקר בעלת צביון פולקלורי. בשני החלקים המגוונים והשונים באופיים המוסיקלי, הפגינו אנשי הלהקה יכולת טכנית מדהימה, בהפיכת צלילים כליים לצלילים קוליים סוגסטיביים ומהנים.

אך ברצוני לעמוד על כמה תכונות אחרות של הלהקה הזאת, תכונות מתחום הכושר הבימתי. ראשית, תאווה לאוזניים הוא ההיגוי המופלא שבפי ה"סווינגל סינגרס" בשעה שהם מחקים-כביכול כלים שונים – צ'מבלו, כינורות, עוגב או חלילית – הם "מדברים מילים", חסרות משמעות, בהיגוי מחוטב ומהוקצע, שמשמעותו האקוסטית הולמת להפליא את המשמעות התוכנית. כאן מחוללים האמנים הללו פלא – דיקציה מושלמת, בלא לומר אפילו מילה אחת.

הישג אמנותי אחר, שאליו שואפים למעשה בכל מבצע אמנותי, הוא – יצירת חוויה, שהיא מעבר למה שמוגש בפועל ממש. שהרי בתחום האמנות אין כוונתו של הצייר רק לתאר את אשר העלה על הבד, ואין כוונת השחקנים רק לספר את העלילה שהם מציגים, אלא כוונתם היא להרטיט את הנפש המתרשמת ולהעלותה בדרך השראתית לספירות אחרות, טמירות ונעלות. אכן, אמני "סווינגל סינגרס" מעלים אותנו לעולם של חוויות נפשיות מענגות ומרטיות, כששירתם הנפלאה נהפכת לכעין קרן-קפיצה להתעלות נפשית.

תצוין בשטח הבימתי גם השותפות הנאה והמאוזנת בין שמונת האמנים ושני המלווים שלהם – בקונטרבאס ובתופים – שותפות המצמיחה יצירה-של-צוות, למרות שברור, כי ידו של מייסד הלהקה והמנצח שלה, וורד סווינגל, היא המדריכה, וקולה של כריסטיאן לגראן הוא הדומיננטי. למרות אלה, ויחד עם אלה, זוהי להקה העשויה מיקשה אחת מושלמת.

וכך מי שבא להאזין למוסיקה, מזדמן אצל ה"סווינגל סינגרס" למופע אמנותי מושלם, המפיל את הגבולות המפרידים בין האמנויות השונות – וקולע ישר ללוח-החוויה.