מרד בבית הסוהר

ואם כן? מדוע לא במדור "פלילים", כי-אם ב"רשימות תיאטרוניות"?
כך הייתי שואל גם אני, אלמלא קיבלתי לפני ימים אחדים הזמנה להצגת "המרד על הקיין" להרמאן ווק, שנערכה בבית הסוהר "מעשיהו" ברמלה.
אחד הרשמים הראשונים והחזקים היה נאומו של אחד ממנהלי המוסד (לא חולקה תוכניה במקום, ושמו לא נודע לי…), שהסביר את מגמת בית הסוהר הזה, שאינו מתכוון להיות מוסד עונשין אלא מוסד תיקון. הוא עמד על הקשיים הגדולים שבהחזרת אנשים שנדונו פעם, אל חיים כלכליים וחברתיים תקינים. הצגה – היא אחד האמצעים (נוסף על עבודה ולימוד ועוד), שנועד להשלים לאסיר בתקופת ריצוי מאסרו את מעגל חיי היומיום – בגולת כותרת אמנותית כלשהי, כפי שגם האדם המהלך חופשי מכתיר את יומו (מדי פעם בפעם) בגולת כותרת כזאת.
*
לא הייתה זאת הצגה ראשונה במקום זה. במאי ההצגה, פרץ הלוי, איש "הבימה", הקדים ואמר כי על הקהל למחול על ליקויים מסוימים, מאחר שאחדים מבעלי התפקידים במחזה הספיקו להשתחרר מאז הצגת הבכורה והתפקידים חולקו לאנשים חדשים בחופזה. קפטן קוויג, למשל, שהיה אחד החדשים בהצגה, החזיק בידיו מחברת קטנה ונעזר בהצצות לתוכה באמירת הטכסט הארוך שלו… יצוין, שהדבר כמעט ולא הפריע למהלך ההצגה ולהתרשמות הצופים.
בנאום הסיום ביקש השופט ידיד הלוי מאת הנוכחים להתייחס להצגה כאל הצגה של ממש, הגם הצגה של חובבים. משום דרך-ארץ לפני שופט (בפרט בשעה שאני בכותלי בית-סוהר), אני ממלא את בקשתו. שמות השחקנים אינם ידועים לי ואין אני יודע מי מהם מרצה דינו על הריגת אהובתו, מי על מעילה, מי על פריצה או כייסות. על הבמה הועלו דמויות שונות ומגוונות. לויטנאנט מאריק היה תמים, כן וגלוי ושרבוב-הלשון הזעיר שלו הוסיף לו לוויית-חן. הסנגור בארני גרינוואלד שיחק משחק מחושב, מאופק ונאה. הקטגור – טיפוס של אינטלקטואל, רזה, ממושקף, בעל מבטא "יקי" כלשהו – ביטא את התמורה שחלה בדמותו תוך מהלך המשפט. השופט, בעל זקנקן של פלמ"חניק, לא נשא את כובד המשקל של תפקידו. תפקיד קוויג נמסר לאדם, שמזכיר בחיצוניותו סוחר תל-אביבי וקשה לראות בו קברניט מצי-הקבע של ארצות הברית, הבמאי הצעיר בנה את ההצגה כהלכה, בתוך המסגרת הצנועה של פתח-כניסה-ויציאה אחד, רהיטים מעטים ואורות בלתי-משתנים.
*
אחרי שיצאתי מן המקום, בלוויית "סדרנים" חמושי אקדחים, תהיתי על החוויה שחייתי ואמרתי בלבי: אם יש ברצונם, במרצם ובכוחם של אסירים חובשי- כלא להעלות הצגה תיאטרונית – סימן טוב הוא להם וליכולת הסתגלותם לחיי אזרחים בעתיד; ואם יש בכוחו של תיאטרון לשמש גורם מחנך גם בתוך כותלי בית-הסוהר – סימן טוב הוא לאמנות-התיאטרון…