ראשית הדרך "גשר פתוח"

שלושה מערכונים של יוסף מונדי – ב"בימת השניים".

–

יוסף מונדי מספר ישראלי צעיר, הציג עצמו אמש לראשונה מעל קרשי הבמה כמחזאי העצב והאכזבה, ההתדרדרות אל אין-קרן-אור. הוא יוצר בעל מטען רגשי, שאותו הוא מעביר בסופו של דבר גם אל הצופה, אם כי מערכוניו נראים לפי שעה בבחינת תרגילים, שיש בהם הבטחה לקראת העתיד.

במערכון "שאנדור" מעלה לפנינו מונדי זוג זקנים, שכל עולמם המחשבתי והרגשי דבוק בבן, שאבד ואיננו, על רקע מרומז של מאורעות שונים – מלחמות, מהפיכות – שהפכו את חיי האדם לתל-זכרונות משמים. מערון זה סובל מקיטוע וניתורים תכופים מדי בין תקופות ומצבי רוח, ללא מרקם דרמטי איתן.

במערכון "במחזה אחר בשנה אחרת" מעלה מונדי זוג אנשי תיאטרון לשעבר, המנסים אחרי עשרות שנים של ריחוק מהבמה לקבל לפחות תפקיד של ניצבים. מערכון זה הוא בעל מבנה יציב יותר, אך בגלל תוכנו הדליל הוא נהפך לכעין סקיצה בלבד.

מערכון "האם" הוא הטוב שבשלושה. כאן הצליח מונדי לצייר דמות של אם שתלטנית, שבגלל רודנותה נקלעים שני בניה – איש-איש בדרכו, השונה מדרך אחיו – לחיים שאינם חיים. הטראגיזם של מצב ללא מוצא מקבל כאן ביטוי משכנע, כשהוא מושתת באופן דרמטי על דמויות שצוירו בקווים מעטים, האומרים כל מה שצריך להיאמר.

ראויה לשבח "בימת השניים", שהחליטה לעודד מחזאי צעיר ומבטיח. השניים, חינה רוזובסקה ויוסף לוי, הם שחקנים בעלי ידע וניסיון. אל תפקידיהם הטובים ביותר הם התעלו במערכון "האם" – חינה רוזובסקה בתפקיד האם הקשוחה, יוסף לוי בתפקיד הבן הרכרוכי, המקריב חייו למען אמו הנכה, בניגוד לרצונו. עידו מוסינזון, בתפקיד הבן השני, הנמלט מיד אמו אל הוללות ריקה של חיי מלח, הוא צעיר בעל הופעה נאה, שעשה בצורה חובבנית תפקיד, שנתוניו החיצוניים הולמים אותו.

בימויו של דן קידר סובל מעצבנות ומחיפוש אפקטים חיצוניים. אין כל הכרח שבמאי בעל יומרה אוואנגרדית יושיב לשעה ארוכה אדם לבוש פיז'מה עם אחוריו אל הקהל. מרוב תנופה וקצב בבימוי, שנעדרו בו הפסקות ארגעה, נהפכה הבמה, הקטנה בלאו-הכי, לקטנה עוד יותר. התפאורה (שיוצרה לא צוין) היתה נאה, במיוחד בקטע "במחזה אחר בשנה אחרת".

בהצגת "גשר פתוח" עלה מחזאי ישראלי צעיר חדש על שוליו של הגשר. חציית הנהר עודנה לפניו.