שסתום הצחוק

"פצצת הזמן" – ב"חמאם".

–

היסטוריה "קטנה" בראי עקום, הווי ערבי "על העוקם", פנטומימה עם סקצ'ים, מחזמר – אלה תולדות "החמאם" המגוונות עד שלשום. עתה, באותו קו של גיוון, העלה "החמאם", שהינו הבמה הסאטירית הישראלית היחידה כיום הזה, את "פצצת הזמן", ערב של פזמונים, שאף אם לא כל אחד מהם הוא "פצצה", הרי כולם ילדי הזמן מובהקים.

תכנית הערב מחלוקת לשניים. החלק הראשון מורכב כולו מפזמוני הווי, שמטבע הדברים הם יותר לטפניים מאשר עוקצניים – והנה, דווקא כאן התפוצצו רוב פצצות הצחוק, לשמע "בת שבע מבאר שבע" (היפיפיה שהינה "גריז" לנשמת נהגי הפוספאטים), "אדון ליאון" (הספרדי מירושלים – כל הכבוד !), "המוהלים" (סיפור קטן, על חוד הלהב הפיקאנטי של הדגדוג), או "מטולה" (במסורת הסדרה המסחאית והסג'ראית). להצחקת הקהל, שאין לעמוד בפניה, הוסיפו הרבה מונטאז'ים של קטעי יומני קולנוע – שהוצגו בין פזמון לפזמון – כשהם ערוכים בכושר המצאה ובחוש הומור מצוינים.

החלק השני של הערב – הפזמונים הפוליטיים – ראוי לשבח על אומץ ליבם של המחברים, דן בן-אמוץ וחיים חפר, המסתערים ללא-מורא על כל נושא "עדין" – אם זה מעמד הדתיים במדינה, יחסינו עם גרמניה, הממשל הצבאי, או הש.ב. זהו כמובן, תחום פרובלמאטי, לא רק בעצם תכנו, אלא גם מבחינת הרגשתו והשקפתו של הציבור, ולא תמיד עלה בידי המחברים "לחתוך את קשר הבעיה ש"התלבשו" עליה. לצד פזמונים מצויינים כגון "מזרח ומערב", או "בורמה" (המתחילה לייצא ייעול וחלוציות חזרה ל… ישראל, בה אזלה הסחורה הזאת), או "גרמניה" (אחד הקטעים החזקים והמזעזעים ביותר בתכנית) – מסתער פזמון "המושלים הצבאיים" על פקידי הממשל, שהינם חפים מפשע כשלעצמם, ופזמון הש.ב. מסתפק בהעלאת הומורסקה של "מאזן בסתר".

"רביעית המועדון", המבצעת את הערב הזה, היא צוות של אנשי מקצוע מעולים, מבחינה קולית ומשחקית. ואולם, עליהם להישמר מסכנת השיגרה החד-גונית, המשתלטת עליהם לא-פעם. באותם קטעים, שבהם עשה הבמאי המוכשר שמואל בונים מאמץ לגישה מקורית (כגון "מטולה", "בורמה", "מזרח ומערב") – עמדו לרשותו, למימוש רעיונותיו, מבצעים בעלי רמה ויכולת.

רוב מנגינות הערב הזה לקוחות מאוצר הפזמונים הידועים בעולם. אך מסתבר, כי המנגינות המוצלחות ביותר היו דווקא המועטות האלו, אשר חוברו או עובדו על ידי ישראלים – יצחק גרציאני ופראנק פלג.

תכניתו הנוכחית, החמישית, של "החמאם", איננה כל-כולה "חמש חמש". יש גרעינים (לפצצות) ויש קליפה. אולם בסך הכל זהו ערב טוב של סאטירה, גם מצחיקה וגם מכאיבה, כעין שסתום ביטחון, שבעדו מתפוצצות פצצות זמננו ועולות מעלה-מעלה ב"פטריות" של צחוק.