"המטאטא" עודנו מעלה אבק

"איי לייק מייק", מאת אהרן מגד, ב"הבימה ". – ההצגה: ישראל בקר. – הצייר: יוסף ב.ס.

אוהב האדם לראות אספקלריית עצמו, ואפילו אם מידת הדמיון בדיוקן איננה מופלגת, ואפילו טכניקה של הצייר איננה לעילא-ולעילא – מי שצופה בפני עצמו או בפני כמו-עצמו – נהנה, ועל-כן, בעוון היותנו אנושיים, נהנינו מהצגת "איי לייק מייק".

הסופר אהרן מגד נוגע בקומדיה הזאת באחת הנקודות הכואבות והאקטואליות ביותר במצב החברתי-הפסיכולוגי של היישוב הישראלי – כמו שנאמר בתוכניית ההצגה – ב"התעוררות הפטריוטיזם הישראלי".
ולפיכך עוקבים אנו בהצגה בעניין אחר קורותיה של משפחת אריאלי, משפחה ישראלית וותיקה, אפשר לומר שורשית, שעברה שנים של ייסורים ולבטים בארץ, ואף על-פי שאבי-המשפחה לא הגיע אלא לדרגה ו' בממשלה – מכל מקום, משפחה ישראלית "מסודרת" היא ועם זאת בשעה שהבת צריכה ללכת לצבא, מחפשת המשפחה תחבולות כדי להימנע ממילוי החובה; וכששומעים את מילת הקסם "אמריקני" – אוחז פיק ברכיים את בני משפחת אריאלי; ולהט הנפש מתעורר דווקא בשעה שהפטיפון מנגן "מאמבו" …
בדרך של קומדיה גרוטסקית במקצת, מרכז אהרן מגד את הפגעים השונים האלה, שניתן למצוא אותם בדרך כלל במפוזר, אחד במשפחה ושניים בקהילה, בתוך מסגרתה של משפחה אחת. ולהשלמת האיפכא-מיסתברא הוא מכניס לתוך החוג הזה דווקא אמריקני כזה, שמתאהב ב… נגב, ותחת לעזור לכך המשפחה לרדת לארצות-הברית, מחליט הוא עצמו לעלות למישכן-קבע בישראל, ו"לרדת" בתוך תחומי ישראל עצמה – לאילת, שבה הוא מחליט לחיות מרווחי גידול – הבקר של אביו בטכסאס.
הבמאי ישראל בקר העלה בהצגה אווירה ישראלית-תל-אביבית, מוכרת לכל, בראי עקום מעט אבל ברוח טובה ומלאת חיים. הציר יוסף בס צייר מראה תל-אביבי אופייני, בעין חדה ובביצוע קולע, אם כי חבל חסר בתפאורה המסר השלישי, הפלאסטי, שמתבקש בתיאטרון. הרקע של בתי תל-אביב – מן הראוי לקרבו אל מרכז הבימה, מאחר שרישומו הולך לאיבוד בירכתי הבימה.
שמואל רודנסקי הוא ראש המשפחה (אם כי "במכנסיים הולכת" אישתו) – מגוחך וגם אנושי. ניורה שיין היא העזר-שכנגדו, קרחנית ורודנית, כראוי. חנה הנדלר, בתורת ידידת המשפחה, היא סמל לכל אותן "ידידות" ו"שכנות", שמיטיבות לתחוב את חוטמן בכל העסקים שאינם נוגעים להן במישרין; אף היא מיטיבה לעשות זאת, עדה טל, הבת המועמדת או לצבא או לחופה, ממחישה בטמפראמנט לפני הצופה את לבטיה של נערה, שצפויים לה או אהבת רב-סמל ישראלי פשוט, או קאריירה של זימרה, או נישואין עם בחור מטכסאס, או גידול בקר בנגב, או ה"חד-גידא" של המשטרה הצבאית. את הבחור מאמריקה, מייק, מגלם אברם אבירם, בשובה-ונחת של בוקר טכסאסי; מעמד מבריק במיוחד במשחקו הוא בשעה שהוא רוקד עם נערתו היעודה את ה"מאמבו", בתפקידים אפיזודיים מופיעים שלמה בר-שביט, בתורת ב-סמל, ושרגא פרידמן, בסקיצה קאריקטולאית של "איש חשוב".
העוגן להצלת המוסר הישראלי ניתן בידי רינה פז, תלמידת האולפן של "הבימה", המחשקת את אחותה בת ה-12 של הכלה היעודה; היא אינה "מתאמרקת", היא אינה רוצה בשום פנים לעזוב את הארץ, היא מיטיבה לסמל את המצפון של הקהל והופעתה היא גם כמחט-מצפן, שבכיוונה מתרכזים מבטי הצופים.
"המטאטא" כבר איננו קיים. אבל זכרו היה אתנו כל הערב, בהצגת "איי לייק מייק", אנו זקוקים למין "מטאטא"; ואנו זקוקים גם למטאטא של ממש, שיסעיר קצת את הרוחות. הקומדיה של אהרן מגד אינה אמנם כליל של יצירה ספרותית, שעשויה לצייר על הכותל "מנה מנה תקל ופרסין", אבל בכל זאת יש לברך אותו על שהינה אותנו, על שהצחיק ועל שהעלה לכל הפחות עננת אבק…