הענק משתעשע

"המיליונרית" מאת ג'.ב. שאו – בתיאטרון הקאמרי.

–

בעיצומו של החורף הישראלי העלה הקאמרי על בימתו קומדיה קיצית קלילה, פרי משובה דמיוני של ברנארד שאו הגדול, שפנה עורף, לשעה קלה, לעניינים כבדי משקל, והסתפק, כדבריו, ב"קומדיה של טיפוסים הומוריסטיים בני זמננו".

וכיוון שזאת קומדיה של טיפוסים הומוריסטיים – אל לנו לחפש בה אחיזה מציאותית או לקח רעיוני. אין לנו סיכוי למצוא במציאות את טיפוס האישה המיליונרית, הכופה את רצונה האדיר על כל הסובבים אותה, כשהמטרה האחת הידועה ונראית לה בחייה היא – צבירת כסף, לפי הנוסחה "כסף למען כסף"; ולא נמצא את טיפוס הבעל שלה, שעם היותו אלוף אגרוף וטניס, הוא חלוש רצון ושלומיאל חביב; ולא נמצא את הרופא ההודי התמהוני, שכולו חיוכים ואמונה באללה.

וכיוון שאלה טיפוסים "בני זמננו", כדברי שאו בזמנו, באים הללו גם להוכיח, שלא כל מה שכתב הענק הגאוני והחריף הזה, נשתמר בטריותו אפילו לכמה עשרות שנים בלבד.

אך כמה וכמה מתכונותיו של שאו, "חוק ההתיישנות" אינו חל עליהן. הוא בונה, כדרכו תמיד, עלילה עשירה באירועים ובהפתעות, ורחוק מלהסתפק במלל בלבד; והוא גודש את השיח בשפע של מענה-לשון קומי, חריף ומבריק, תאווה לאוזניים.

התכונות האלו, ספק אם היו עומדות לקומדיה המתיישנת הזאת, לולא משחקה היצרי-הנסער-השובב של חנה מרון, בתפקיד "המיליונרית", הדורסת כל הבא בדרכה – בעלים, מחזרים, יריבים, משרתים – בשאיפתה אל הכסף והשררה; ואם יש צורך – היא נעזרת אף בתעלולי מאבק "ג'ודו". כשם ש"המיליונרית" שליטה בחיים, כך שלטת חנה מרון על הבמה – סופה של טמפראמנט קומי, הגורפת עמה את המחזה ואת הצופים כאחד. דמות מצויינת של גבר עז-שרירים ותם-שכל מגלם יוסף ידין, בתפקיד הבעל, שמצא כסף ולא מצא טוב, והוא מחפש חיק מבטחים אצל אשת-עם, דלה בממון, אך משופעת ברגש. גדעון שמר הוא עורך-דין מהוקצע וחלק, כדרוש. זלמן לביוש, בדמות הרופא התמהוני, יצא דמות כה תמהונית שקשה לעמוד עליה. ניסן יתיר ומרים ברנשטיין-כהן עשו כהלכה תפקידם בדמות זוג "עשירי שכונת עוני". יהודה פוקס השלים את גלריית ה"טיפוסים", בתפקיד מחזר, האוהב מאכלים יותר משהו אוהב את האהבה.

שמואל בונים ביים את "המיליונרית" בצורה נעימה לעין, במקצב מהיר, המשובץ פה ושם במיזאנסצינה קומית. תרגומו של חיים חפר הוא חלק, ותפאורתו של דוד שריר – יפה מאד.

קומדיה קלילה – לזאת התכוון שאו, וזה הדבר שניתן לנו: ערב של בידור תיאטרוני, שהגושפנקה של אחד מגדולי המחזאים של המאה הזאת מבצבצת בה, פה ושם, מבעד למעטה הקליל.