צריך להוסיף ולהתאמץ

המחזמר "איך להצליח בעסקים בלי להתאמץ" – בתיאטרון גודיק.

–

חדירת המחזמר לישראל חלה באיחור. התוצר הזה של חכמה מוסיקלית, יורשה של האופרטה המערב^–אירופאית, היה כבר שגור במשך שנים על הבמות האנגלו^–סאכסיות, שיריו ופזמוניו נשמעו בפי כל, והוא אף עובד לסרטים – כאשר החלו בישראל גישושים ראשונים בהעלאת סוג זה של הצגה על הבמה.

האיחור נגרם על ידי כך, שהעלאת מחזמר על הבמה היא מבצע רב^–ממדים, המחייב שילוב אמנותי וטכני של הצגה תיאטרונית, אופרה ובלט. לכן נתמחזמרה ישראל בצעדים מתונים, בהעלאת הצגות תיאטרון שבהן נשתזרו פזמונים – עד שחשו התיאטראות והמפיקים בישראל, שיש בכוחם להתמודד עם המשימה הזאת.

כאשר קרה הדבר הזה, בשנים האחרונות ממש, חלה כבר במחזמר האנגלו^–סאכסי התפתחות נוספת – המחזמר הסנטימנטאלי, בעל העלילה הפשטנית ואף אווילית לרוב, ובעל הלחנים המתקתקים שאפשר לזכרם ולפזמם מיד בצאת הקהל מאולם ההצגה – החל להימאס על חוגים מסוימים של מבקרי תיאטרון. וכך נוצר מחזמר חדש, בעל תוכן ממשי, עוקצני ומחוספס מקודמו – שנציגו בישראל כעת הוא "איך להצליח בעסקים בלי להתאמץ".

ב"איך להצליח" לא נמצא מנגינות ערבות לאוזן ועלילה המרטיטה את הלב. זוהי סאטירה עוקצנית על חיי העסקים בארה"ב, המתארת כיצד צעיר שאפתן, ולאו דווקא כשרוני במיוחד, מצליח לעלות לפסגת חיי ה"ביזנס", כשהוא נטול מעצורים של התחשבות והקריירה היא בראש מאווייו. בהיותו מחומר "סוציאלי", מצויות ב"איך להצליח" סצנות השיא דווקא בתמונות הקבוצתיות – בריקודים הסאטיריים המרשימים מהווי הפקידים של חברה מסחרית.

אין ספק כי ההצלחה בתחום הכוריאוגרפי^–הקבוצתי נובעת גם מכך, שבמאי ההצגה הוא הרי וולובר, שהיה כוריאוגרף בהצגה המקורית של "איך להצליח" בניו-יורק. לעומת זאת לא הצליח וולובר להעלות לרמה משביעת רצון את משחקם של משתתפי ההצגה.

ואמנם, בתחום המשחק נעוץ עיקר חולשתו של המחזמר הזה, כפי שהוא מוצג אצלנו. כוחה של כל הצגה הוא ככוחם האישי של השחקנים המשתתפים בה – וכוח זה היה דל מאוד.

ג'וקי ארקין, בתפקיד פינץ' הצעיר, המגיע מעבודת מנקה חלונות, במהירות מסחררת עד למשרת סגן נשיא החברה, הוא רקדן עירני, אולם קולו בשירה ונוכחותו הבימתית במשחק לא הפכוהו לציר מרכזי, שעליו תוכל לסוב העלילה כולה. יצחק שילה, בתפקיד מנהל החברה, גילם דמות שגרתית, ובאין לו הדרכה קפדנית של במאי, דומה היה רוב הזמן שאין הוא יודע מה לעשות בעצמו.

הילה שרת, בתפקיד אחת הפקידות, שרה בקול חזק ובהיגוי נשמע יפה, אולם עליה עוד ללמוד את תורת המשחק. זמירה חן, בתפקיד פקידה אחרת, המחזרת אחרי פינץ', הציגה משחק חיוור. אלברט כהן, בתפקיד הפקיד, שהוא קרוב משפחתו של נשיא החברה, ביסס את משחקו על גרוטסקה, שהייתה לרוב מופרזת.

בתיה בנדיקט, דוגמנית שהתגלתה לראשונה על הבמה, הדהימה בעצם הנתונים החזותיים שלה, אולם ככל שנוכחותה על הבמה התמשכה והלכה, כן הורגש ביתר שאת העדר אישיות של שחקנית. יעקב אבא, השחקן הישראלי הוותיק, שחזר לבמה אחר שנעדר ממנה שנים אחדות, היה חביב בשני התפקידים הקטנים שגילם.

הצגת "איך להצליח בעסקים" מבהירה יפה, מה גדולים הקשיים בהבאת יצירה מן החוץ – ואף אם היא מוצלחת כשלעצמה ועטורת פרסים כמו מחזמר זה – אל הבמה הישראלית, רצונו ויכולתו של אמרגן, ויהיו עזים וגדולים ככל שיהיו, אינם בסיס מספיק לכך. להצלחתה של הצגה דרושים בראש ובראשונה שחקנים, ואם המדובר במחזמר – שחקים שהם בעת ובעונה אחת גם זמרים ורקדנים. כדי להצליח במשימה הזאת – צריך עוד להוסיף ולהתאמץ.