עולמם של שניים

"הגברת עם הכלבלב" לפי אנטון צ'כוב, מאת לזר קוברינסקי – בתיאטרון חיפה.

האם צריך עשרות אנשים על הבמה, האם צריך הידהוד של צלילי מוסיקה בחלל, האם צריך העוויות של פזמונאים וכירכורים של מחוללים, כדי ליצור אווירת תיאטרון? מסתבר שלא. בתיאטרון החיפני הוגש לנו מחזה, שעובד לפי סיפור של אנטון צ'כוב, בהשתתפותם של כמעט שני שחקנים בלבד, ממש כעין דיאלוג מוארך – והיה זה תיאטרון אמיתי ונעים, ועולמם של השניים הללו נהפך לעולם-ומלואו תיאטרוני.

נתחיל מן הדברים הבלתי חשובים לכאורה. הצייר אלי סיני הציב במה מוגבהת על במת הענק של התיאטרון החיפני, ובזאת כאילו גדר מיד, במבט ראשון, תחום אינטימי מסוגר והולם לעלילה הקאמרית, שעתידה הייתה לזרום בשובה-ונחת לנגד עינינו. על הבמה הזאת עמדו כל עת ההצגה שתי סבכות קישוטיות, שהמחישו את הרציפות העלילתית, בעוד שאביזרים מעטים מאוד, מצוירים ובנויים בנועם בחן, זיהו את מקום העלילה המוחשי. שותפה טובה לצייר סיני הייתה מולי גורדון, שתלבושותיה שבו את העין והוסיפו ממד משלהן לעלילה.

הבמאי האורח מפולין, לזר קוברינסקי, ניגש להמחזת הסיפור ולבימוי ההצגה גישה צ'כובית נאמנה: בלא חיפזון, בלא ברק חיצוני, בלא אפקטים מסעירים, אלא על דרך השקט המופנם, הדיבור השקט והאיטי בדרך כלל, שמתחתיו לוחשת-רוחשת סערת הנפש שאין להתעלם ממנה. ברוח זו כתב קוברינסקי את ההמחזה – שהועלתה בתרגומה השוטף של חמדה אלון – וברוח זו ביים את ההצגה, ונתקבלה תוצאה הראויה לברכה.

עומס ההצגה – על פרשת אהבים מקרית ועזת-נפש בין אישה צעירה מהפרובינציה הרוסית לבין גבר קשיש ממוסקבה, הנפגשים בעיר מרפא ביאלטה ומוצאים זה בזו את אשר לא מצאו כל ימי חייהם – מוטל על שני שחקנים, אילן דר בתפקיד הגבר ורות סגל בתפקיד האישה.

אילן דר, שחקן צעיר אם כי בעל ותק (שנמאס לו לשמוע שוב ושוב שהוא "משחק ברגש"), לא הגיע להזדהות מלאה עם דמותו של הגבר הקשיש והציניקן מעיר-הבירה, בעל העבר העשיר של אושר-אומלל, שאינו יכול להיחלץ ממנו. הוא מיטיב להגיש את הדמות בגינוניה החיצוניים, אולם – זאת אומרת, ודווקא משום כך – התקשינו לא פעם לעמוד על "זהותו הנפשית" של גיבור המחזה.

עיקר המעמסה בהצגה הוטל איפוא על רות סגל, שהפליאה לגלם את דמותה הקרתנית הזעיר-בורגנית, הפורקת מעצמה אט אט את עול הביישנות והמוסכמות ונסחפת במלוא סער רגשותיהם לתוך "האהבה הגדולה" של חייה. רות סגל הוכיחה שוב את כישרונה הרב-גוני (זוכרים אנו עדיין את הדמות הגרוטסקית שגילמה ב"בן ערובה", שהיה, כמדומני, התפקיד הראשון בו התבלטה) – בפרטה על כל נימי ההיסוס והרתיעה, הכמיהה והתאווה, הפורקן והתקווה העצובה.

"הגברת עם הכלבלב" היא הצגה קאמרית מעולה, לפי המתכון הנושן: מועט המחזיק מרובה.