עקיצות לשעת חצות

תכנית "שן ועין" בתיאטרון "החמאם".

בתיאטרון "החמאם" היפואי נתרחש חידוש. באים שמה בשעה 11:30 לפני חצות, עת כל אדם מיושב מן הישוב מתכונן לשנת-הישרים שלו (בהתאם למידת ישרו) – דווקא כדי לבלות שעתיים בעירנות גמורה, במערבולת הנושאים המעוררים והמרגיזים, הממלאים את חלל אווירנו הציבורי. באים – וזה החידוש השני – כדי לבלות כמעט שעתיים תמימות במחיצת שחקן אחד-יחיד, הנושא על כתפיו הבריאות את עומסו של מונולוג הקולח בקלילות.

ובכן, היה זה ערב מהנה בכללותו. שכחנו את העייפות ה"נורמלית" של טרם-חצות שלא שמנו כמעט לכך, שהתוכנית הגיעה לסיומה ב"שעות הקטנות" ממש. דבר זה נזקף לזכותו של השחקן אורי זוהר, שזה זמן רב לא ראינוהו בגילוי כזה של מיטב חינו וכישרונו.

לכאורה משמיע אורי זוהר…שיח בתוך חברה", תוך קיום מגע מתמיד עם מאזיניו שאותם הוא שואל שאלות (ומשיב עליהן בעצמו), תוך קפיצות "מקריות" מנושא לנושא, אם כי חוליות אלה משתזרות לבסוף לשרשרת אשר תוכננה כהלכה מתחילה.

בסוג זה של שיחת בידור, פוליטית-ציבורית-אקטואלית נתגלה אורי זוהר כיורשו העברי של גדול אמני המונולוג האידיים בזמננו, שמעון דז'יגאן – באותו שיח ספונטאני למראית-עין, שדומה כי "הומצא" ברגע בו הושמע.

*

אישיותו של אורי זוהר, שהשכיל בהופעה זו להיות מרוסן יותר מאשר בהופעות בידוריות אחרות, חיפתה על חד-צדדיות שהורגשה בחומר המוגש.

אין ספק, שאישים כגון שמעון פרס ובן-גוריון, התופסים מקום נכבד ביותר בחיי המדינה, הם אובייקטים טבעיים וראשונים-במעלה לביקורת וסאטירה. אך ההפרזה ב"רכיבה" על נושא אחד זה, שכרה הראשוני יוצא בהפסדה לבסוף. אחד הקטעים בנושא זה – כעין סקץ' דמיוני, בו מקבל שמעון פרס דוקטוראט מידי שטראוס במינכן – אף עבר מתחום הסאטירה לתחום השנאה וחטא את החטא הקדמון של מופע בידורי: הוא לא היה מצחיק.

בהצגה בה נכחתי, ואשר הצטיינה, כאמור, באווירה של אימפרוביזציה כביכולית, הועלתה גם אימפרוביזציה ממשית, כאשר אורי זוהר ודן בן-אמוץ העלו ראיון דמיוני עם הרצל, בתום "קונגרס אוגנדה". כאן הוכח, שכדי להצליח על הבמה באימפרוביזציה חייבת זו להיות… מוכנה כהלכה מראש. לא נעים כלל וכלל לראות בקטע זה את הרצל בדמותו של "יקה", המבלבל בעברית עילגת (בכוונה) עם גרמנית עילגת (לאו דווקא בכוונה, מפי אורי).

*

את התכנית בת השעתיים מגוונים גם קטעים שלא מן הסוג הדיבורי.

בפתח התכנית מוצג סרט מצוייר צ'כי חביב, סרטון אנטי מלחמתי, שנושאו הוא אותו מעגל ידוע: מתקופת האבן אל תקופת האטום – וחזרה לתקופת האבן. פזמונים אחדים, אותם השמיע אורי, לא הבריקו באותה מידה כמו דברי הפרוזה שבפיו.

כן הוצג במסגרת "הקברט הספרותי" הזה מספר קברטי-קרקסי מובהק – מופע של וונטרילוקיסטית ("מדברת מהבטן") עם בובה. מופע זה היה מצוין מבחינה טכנית, אך רצוי שמחברי "שן ועין" ישימו בפי הדוברת ובובתה טקסט מלוטש יותר.

*

העקיצות לשעת חצות של "שן ועין" הן חידוש נחמד בתחום הבידור התרבותי בישראל. אך על המחברים והמבצע לזכור, שבידור מסוג זה חייב – מעצם טיבו ונושאו – להיות תרבותי; ועליהם להקפיד, שכל העוקצים יהיו תמיד מלוטשים כהלכה.