מגוון ביקורות תיאטרון של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.
מגוון ביקורות תיאטרון של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.
"ליל קסמים" – בתיאטרון "הבימה".
היסטוריונים יחקרו ויקבעו, מה הגורם המיוחד שהפך את פולין ליוצרת עשירה ורעננה במיוחד בתחום האמנויות, מבין ארצות אירופה המזרחית. רעננותה וחיוניותה של התרבות הפולנית נתגלה בייתר שאת דווקא אחר שנכון בה משטר קומוניסטי, שמשטר שכמותו גרם בשאר מדינות אירופה המזרחית לתרדמה תרבותית וחד-גוניות שוממות.
בתחום הדראמה והבידור, הפזמון, הסרט והציור, צמח בתקופה האחרונה בפולין דור של יוצרים, המדברים בלשון מודרנית, אבל מדברים "לעניין", כי אכפת להם. למרות בידודה היחסי של פולין – מבחינה גיאוגרפית ולשונית – הגיעה האמנות הפולנית גם לייתר חלקי העולם וזכתה להערכה שהיא ראוייה לה.
"הבימה" בחרה להצגה בערב אחד שני מערכונים – אחד מאת המחזאי הסאטירי הידוע ביותר של פוליו בזמננו, סלאבומיר מרוז'ק, והשני מאת מחזאי לא ידוע, יאנוש קרשינסקי.
המערכון של קראשינסקי, הקרוי "כובע", מביא אותנו לתא של כלא, בו יושבים שני אסירים, שנידונו למוות על רצח, והם יכולים לדחות את ביצוע גזר הדין רק על ידי גילוי פרשיות רצח נוספות מעברם, הגוררות חקירות ומשפטים חדשים. זהו מערכון סאטירי חריף, בסגנון של "קאבארט ספרותי" אך קראשינסקי אינו מסתפק בהעלאת מצב הומוריסטי-סאטירי. הוא ממשיך ללכת בנתיב האבסורד, בהציגו את כל העולם כאילו במהופך, מנקודת ראותם "הנורמאלית" של הפושעים, ש"מלחמת הקיום" שלהם נעשית בדרך של רציחות. הפסיכולוגיה "הנורמאלית" של הכלואים בחומות הכלא, המחפשים "צדק" משלהם כדי להישאר בחיים, ומתנגשים עם העולם החיצון, השונה מהם רודף אותם על צוואר – כל אלה מספקים למחזאי שפע של סיטואציות ורעיונות, שההיתול העוקצני שבהם רחוק מלהיות בדיחה לשמה.
המערכון השני, "ליל קסמים" מאת סלאבומיד מרוז'ק, מפגיש שני פקידים, האחד גבוה בדרגה מרעהו, ללידת לילה בחדר אחד במלון. השניים משתדלים לשמור, בדרכי צביעות חלקלקה, על הליכות שוויון כביכול ביניהם, כמצוות האידיאל (האנושי והסוציאליסטי כאחד). אך לאמיתו של דבר פורץ החוצה הבדל המעמדות והדרגות וזאת בייתר שאת, כאשר מופיעה בחדרם באישון לילה יפהפיה מפתה שהשניים אינם יכולים להחליט אם היא חלום או מציאות; ואם חלום היא חלומו של מי מבין השניים?
לשני המערכונים משותפת מסגרת חיצונית: במערכון הראשון כלואים שני גברים בתא אחד, ע"פ כפיה; במערכון השני נמצאים שני גברים בחדר אחד ובחלום אחד, על פי רצון. צייר התפאורה עודד פלד היטיב בתפאורתו הפשוטה והיפה להדגיש את היסוד המשותף הזה של שני המערכונים – שלמרות השוני העלילתי שלהם הם סובבים על יצורים כלואים. בשני המערכונים מובלטת גם היחסיות של מושגי האדם – הראשון על ידי הצבת האדם – בראשון על ידי הצבת האדם מול המוות, בשני על ידי סיבוכו בעלילה חלומית דמיונית.
במאי ההצגה, ראובן מורגן, עשה עבודה יסודית ונאה, הניכרת בשפע של המצאות בימתיות, לא-דיבוריות, ונותנת את מיטב התוצאה.
אך הצלחת הערב הזה באה בעיקר הודות למשחקם המבריק של שני השחקנים הראשיים – שרגא פרידמן, המנגן בשני המערכונים "כינור ראשון", וממטיר עלינו אשד של הבעות קומיות וטראגי-קויות, בקול ובתנועה, ולצידו שמואל סגל, המלווה אותו בנאמנות ובתבונה על "כינורו" שלו, באיפוק המבליט את הדגשים, ובנימת ההומור המיוחדת של הטיפוס האומלל, או האומלל-המשתלט.
במערכון הראשון מופיע ישראל רובינצ'יק בתפקיד סוהר, ובמערכון השני ברוריה אביעזר בתפקיד הדמות החלומית. שניהם עשו על הצד הטוב ביותר את המוטל עליהם.
התרגום של שולמית הר-אבן הוא חלק ונשמע יפה, ורק חבל שהיא ניסתה לפרקים להיות נאמנה יתר על המידה למקור הפולני: למשל, בניב הקללה "חולירע של עולם", או בתרגומה את שם המערכון הראשון במלה "כובע" תוך הערת הסבר בתוכניה, שבשפת האסירים בפולין פירוש המילה הזאת הוא גזר דין מוות.
הדואט הכפול – של המחזאים המודרניים קראשינסרי ומרוז'ק ושל השחקנים שרגא פרידמן ושמואל סגל – העלה ב"הבימה" ערב של תיאטרון טוב, נקלט בקלילות ובנועם, ומשאיר מישקע מחשבתי.
