עדיין מחפשים אותה

"די כתובה" באידיש – מאת אפרים קישון.

הצגת "הכתובה" של אפרים קישון, בתרגום לאידיש בשביל קהל ישראלי, היא תופעה מיוחדת במינה בתולדות התרבות הישראלית.

תופעה מוזרה כלשעצמה היא כי במדינת ישראל – זו יורשתה של ארץ-ישראל, שבמלחמתה למען העברית נהיתה שונאת של האידיש – פועלות דרך קבע שבע להקות אידיש בתעסוקה מלאה. הדבר מעיד על התעצמותה של התרבות העברית, שלא זו בלבד שכבר איננה חוששת מן האידיש, אלא אף מוכנה להפריש לה מפירותיה ומעודפיה. כך הגענו למצב המפליא, כי "הכנר על הגג" – למשל – שתורגם מאנגלית לעברית, עובר עתה תרגום מעברית לאידיש, ונועד להביא הד של הווי יהודי ומלה יהודית, בתיווכה של מדינת ישראל, לבני עמנו באירופה המזרחית.

אמת נכון, התיאטרון העברי מפסיד, בגלל חיי התיאטרון האידיים העירויים בישראל, חלק מן הקהל השולי, שהינו מועמד ללכת להצגות בשתי הלשונות גם יחד, ויש שהוא מסתפק באחת הן השתיים – באידיש.  אך אם נאזור כוח להתעלם מן הלחץ הרגעי, ניווכח לדעת, כי התיאטרון האידי משתתף בחינוך הקהל להרגל של הליכה לתיאטרון, והנהנה בסופו של דבר יהיה – התיאטרון העברי.

הצגת "הכתובה" באידיש מוכיחה, כי התיאטרון האידי אינו יכול עוד, מבחינת עולם הנושאים שלו, להישאר תקוע בעבר ובהווי האידי בלבד.והטוב הוא, שתוך חיפושיו אחר חומר יותר אוניברסאלי ואקטואלי, נאחז התיאטרון האידי ביצירה ישראלית-עברית, כדי להגישה לקהל המיוחד שלו.

בגירסה האידית של "הכתובה" נעשה שינוי קטן, שנהיה כאן מהותי: במקום ששני המחזרים של ביתו של האינסטלאטור בורוזובסקי יגולמו על ידי שני שחקנים, נתונים כאן שני התפקידים בידי שחקן אחד, מייק בורשטיין הצעיר, תחבולה זו, מעשה ידיו של הבמאי שרגא פרידמן, מאפשרת למייק בורשטיין גם להדהים וגם להבריק, להוכיח שהוא שחקן רב-אנפין, ולשאת במידה רבה את ההצגה על כתפיו.

גבק ליליאן לוקס-בורשטיין (אמו של מייק) מגלמת את שפרה, אשת האינסטלאטור בורוזובסקי, בעסיסיות ובחביבות. פסח בורשטיין (אביו של מייק) מגלם את דמותו של האינסטלאטור, שבגירסה האידית הזאת הועמדה במידת-מה בצל. שפרירה זכאי השתלטה על השפה האידית וגילמה את איילה הצברית, בתו של אלימלך, ואילו שרה וייס הופיעה בתפקיד השכנה התאוונתנית.

הבמאי שרגא פרידמן, שגם תירגם את ההצגה יחד עם פסח בורשטיין, שילב בה פזמונים ומוסיקה. אך נראה, שדבר זה נעשה במהוסס – הפזמונים מעטים מכדי להפוך את המחזה לכעין מחזמר, ולכן אין הם מתלבטים במהלך ההצגה; ייתכן שזה הפסד, משום שמשפחת בורשטיין היא בעלת כושר מקצועי מעולה בהגשת פזמון וריקוד.

אחר  ש"הכתובה" הוצגה יותר מ-500 פעמים על הבמה העברית, נראה כי עדיין אין חדלים לחפש אותה ולו באידיש.