עודד קוטלר

טוב, רע או משהו אחר

אתה שחקן? מה שאתה רוצה הוא שיאמרו שהיית נפלא בבכורה, אמש. שהעפלת על כל עמיתיך. שהמחזה היה אולי גרוע, אבל מה שעשית מהתפקיד שלך היה נס מרגש. שאתה כמו זיקית. היום הרשל'ה ומחר הנסיך מהומבורג. שלאחרונה ראינו אותך בשיא אחרי שיא. שמלות הטקסט שבפיך נופלות על אוזנינו כמו פניני שירה מוסיקליות. שהדרך בה אתה מפרש את תפקידיך לעולם תהיה מקורית ובלתי צפויה, אינטלקטואלית ורגשית. שאתה פרטנר נפלא, רואים את זה מיד באיכות משחקם של עמיתיך, כשהם אתך הם טובים יותר. ולסיכום – תקצר היריעה מלהלל ולקלס – שחקן יחיד במינו, אחד בדורו. האחד בדורנו… ואיזה מבקר אנין טעם זה, מעמיק ראות, נדיב ורחב הבנה, מבריק, גאון.

לדעתך, כל מה שנופל בהתפעלותו משורת השבחים הללו – איננו ראוי, מאוס, לא מפרגן, מקטין, מעליב, לא חכם, בלתי רגיש, אטום ובעצם מטומטם. חבל על הזמן (במובן הישן של המושג). אסון עיתונאי, אין טעם לקרוא. ובכלל – איזה מבקר יכול להגיע בניסוחיו לרמת התחכום והתבונה המתגלה במשחקך. ואיך יעז לחרוץ עליך משפט באין בו מה שיש בקצה הזרת שלך, זה ידוע לכול.

בא נחמן בן עמי, מהבודדים בשעתו, שידע לבחון יצירה בימתית חדשה גם בהקשרו הרחב של המחזה הכתוב. תגובתו על המעשה הבימתי היה בה גם אהבה לתיאטרון אך גם, במשולב, הארה פוקחת עין. גם התמכרות לאמנות הבמה ובה בעת הבחנה דקה בניואנסים של משחק. ההקשר הפוליטי, שמעולם לא נעלם מעינו של בן עמי, לא סימא את עיניו גם אם דעתו הפוליטית הייתה זהה לזה של הכותב. הוא לא הסתפק ב"טוב", "רע" אלא יצר סימנים אחרים ונוספים בסולם ההערכות שלו. גם כשלא הסכמתי אתו, ידעתי לכבד ולהעריך את תוצאות צפייתו בעשייה הבימתית.

ונחמן בן עמי זה השאיר אחריו רעיה שממשיכה לפקוד את אולמות התיאטרון ותמיד בפוגשי אותה אני שש לשמוע את דעתה. ואת חגית בן עמי, השחקנית המחוננת שלשמחתי יצא לי לביים. וגם את הנכדה נעמה, אשת במה, תנועה ומוסיקה שעתידה הטוב לפניה.

גם זו יצירה מרגשת.