מגוון ביקורות תיאטרון של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.
מגוון ביקורות תיאטרון של המבקר והעיתונאי נחמן בן עמי.
"מנחם מנדל בעל החלומות" – בתיאטרון חיפה.
יובל שנים חלף מאז מותו של שלום עליכם. אנו בתוך תוכה של "שנת שלום עליכם", שהיא לכאורה עניין לאנשי טקס וספרות – אל יצירתו של שלום עליכם נשארה רעננה וחיה כיום הזה, כמות שהיתה בימים עברו.
מיבחן לגדולתו ולחיוניותו של סופר זה אפשר לעשות בנקל: כל ילד או תעיר, שתוגש לו יצירת שלום עליכם בצורה "בלתי משוחדת" – לא לצורך בחינה או בצו ממעל – ימצא בו את ההתענגות והנועם הצומחים מן הצירוף המופלא של אמת וכשרון.
שלום עליכם, נוסף להיותו סופר גדול, הוא סופר גדול שלנו, של העם היהודי, עם רדוף-סבל שאינו מאבד תקוותו, זה העם אשר – בדומה למנחם מנדל – "חולם חלומות, בעל דמיון, עולה ומתרומם ועף על כנפי דמיונו. רגליו מרחפות באוויר ונפילתו קשה מזו של אחרים". כפי שכותב הבמאי שמואל בונים, בהערות הבימוי שלו.
יצירותיו של שלום עליכם הוצגו על הבמה בארץ פעמים רבות. בתקופה מסויימת – כתיאור של הווי קומי קיים: אחרי-כן – כפרקי נוסטאלגיה. משלום עליכם אפשר להנות הן בערבי מקרא של אליהו גולדנברג והן בגילו האידי העסיסי של דז'יגאן.
בתיאטרון חיפה העלה בונים את שלום עליכם בסגנון תיאטרוני ממודרני, לא בשיגרה של קומדיית דמויות ומצבים, אל השילוב של מאורעות והלכי רוח, בסגנון הנוטה ל"תיאטרון אפי", בלא גלישה לסנטימנטאליזם, בלא ניסיון לסחוט דמעות או לעורר צחוק בדרך הליגלוג. התפיסה הזאת, שהינחתה את הבמאי שמואל בונים ואת צייר התפאורה נפתלי בזם, היא חידוש תרבותי ומעניין בהעלאת שלום עליכם על הבימה העברית.
לצורך הצגה זו בנה נפתלי בזם תפאורה מעניינת, היוצרת מישטחי משחק לשחקנים על גגות בתיה המצויירים של העיירה – עיירה בעלת אופי עצמי משלה, בלא להידמות ל"על הגג" השאגאלי. אמנם, האפקט של סולם ("סולם יעקב" שלום עליכמי) העולה השמימה לא הובלט ולא נוצל כהלכה, משום שעל הסולם הזה לא התרחש כמעט מאומה – אך הצבת בתי העיירה בתורת בסיס, סולם הדמיונות מצד ימין ואשנב של מקום העלילה הריאלי מצד שמאל – יצרו רקע מעניין, בעל אפשרויות של גיוון.
לרשותו של הבמאי בונים עמד שחקן בעל כושר קומי ולירי מיוחד במינו, מאיר מרגלית, הנושא עדיין בתוך לבבו פנימה את מיטען העיירה שהכיר אותה בעצמו – והוא נשא את רוב ההצגה על כתפיו.
המלחין מרק לברי הלחין מוסיקה ערבה לאוזן, ומולי גורדון התקינה תלבושות מגוונות, ורק דבר אחד, חשוב עד מאוד היה חסר בהצגה זו – מחזה. אהרון אשמן, שהמחיז את שלום עליכם לפי תרגומו העברי של י.ד. ברקוביץ, ראה כנראה את עצמו מופקד לשמור במאמנות על המקור, בלא לגרוע ובלא להוסיף. כיוון שכך, נתקפחה דמותו של מנחם מנדל אף לעומת המקור. במחזה הזה הוצג לפנינו מנחם מנדל חד-ממדי, בעל פרצוף אחד בלבד – האדם המחפש פרנסה, תפתה לעסקים דמיוניים, מפתה וגורר לתוכם גם את הזולת, ונכשל לבסוף בקול חבטה גדולה. זה קורה פעם ופעמיים ושלוש – ובפעמים נוספות אין עוד בכוחה של העלילה החוזרת והנשנית הזאת לעורר עניין.
את מנחם מנדל של מרגלית מלווה בכל דרכו – בעסקי הבורסה ואחוזות, במלאכת הספרות והשידוכיו – כעין סאנצ'ו פאנצ'ו של העיירה היהודית, הקרוי שמרל, האדם העומד בשתי רגליו על האדמה – הוא מגולם בכישרון הקומי האופייני ליעקב בודו. בין יתר השחקנים בגאלריית הדמויות, הצצות ונעלמות במעגלי הרפתקאותיו של מנחם מנדל בולטים יצחק ברקת, ראובן בר-יותם ונתן מייזלר.
בהצגת "מנחם מנדל" בתיאטרון החיפני, בוחן הבמאי שמואל בונים גישה תיאטרונית חדשה כלפי עולמה של העיירה היהודית בגולה. אילו עמד לרשותו גם מחזה, ולא דמות חד-ממדית בלבד. ייתכן שהיינו זוכים להצגת מופת.
