שיח על חוט הרעיונות

"הצמא והרעב" מאת אויז'ן יונסקו – ב"אוהל".

ליונסקו שמור מכבר מקום-כבוד כאחד מגדולי חדשני הדראמה של המאה שלנו. ואם העלה כעת, אחרי שנים רבות של יצירה, את המחזה "הצמא והרעב", מחזה פיוטי-חברתי-רעיוני מרטיט ומסעיר, הרי גדולתו לא בלבד בכל שלא בייש את עברו, אלא שאף התעלה על עצמו. את המחזה הזה ברמה הגבוהה, הראוייה ליצירה.

המחזה האוואנגרדי, כידוע, הוא ברובו "מחזאות של מערכונים". האוואנגרד אינו נדרש לעלילה, אלא לרעיון כלשהו, ואם נעשה הדבר בשלושה מערכונים – סופו העלאת גירה. אך יש גם אפשרות לצרף רעיון לרעיון, על חוט כמו-עלילתי, וכך עשה יוסנקו במחזה זה, שהוא מגדירו כ"שלוש אפיזודות".

גדולת הכתיבה הדראמטית של יונסקו נעוצה בכך, שהוא מעלה מצב דרמאטי- עלילתי ונותן לו ביטוי בדיאלוגים השואבים לא בלבד מאוצר השיח של בני האדם, אלא גם בתשוקותיהם הממוסות, מחלומותיהם, מרעיונותיהם, מחזונותיהם ומחרדותיהם. אמנותו היא בכך, שהוא משלב וממזג את כל היסודות הללו – החלום, "הנאום", הסאטירה, תשוקות היצר – ומשמיעם בפי גיבורי המחזה, בלשון פיוטית נהדרת, כאילו היו לשון יומיומית של-משש.